שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ז׳ (ב׳)

והנה בגוף סתירת הרמב"ם מישב בכ"ד שם דבאמת צ"ב מה מקשה ר"ש כה"ג ביוה"כ יוכיח ונימא באמת דאם הי' ביוה"כ טומאה הי' מביאין אחרת ואם לא נמצא ע"כ הי' בטילים וע"ז אמר דהנה בדף וא"ו שאל הש"ס עד שאתה מפרישו מביתו הפרישהו מט"מ ומשני טומאה הותרה ולכאורה צ"ב דבשלמא טומאת ביתו דלא נדחה הפרשנוהו שנדה וקרי אינו דוחה אבל טומאת מת עכ"פ דחויה היא ול"צ לחוש לזה וצ"ל דקושית הש"ס היא דכיון דטומאה דחויה היא צריך ציץ וא"כ ביוה"כ דליכא ציץ דאינו על מצחו ומה נעשה וא"כ כהן טמא מטמא הבשר ומכ"ש אם נימא כמו שנראה מן פשטת לשון הרמב"ם בביאת המקדש דגם טומאת גברי בעי ציץ ושפיר מקשה ומשני דטומאה הותרה ולא בעי ציץ ומעתה זהו קושית הש"ס מר"ש לר"י וזה אומר ר"ש לר"י דע"כ אין עודהו על מצחו מרצה דאל"כ למה לא הפרישוהו מט"מ וע"כ דהציץ מרצה וע"ז אמר ר"י משום טומאה הותרה ולפ"ז לפי מה דמשני רבינא טומאת ביתו שכיח וט"מ ל"ש אין מקום לקושית ר"ש ומעתה מיושב דברי הרמב"ם דאף דפסק טומאה דחויה ל"ק קושית ר"ש וא"כ י"ל דאין עודהו על מצחו אינו מרצה ומה דלא משני ר"י כתירוצו של רבינא תריץ דבגיטין כ"ח ר"י ור"ש תרוייהו ס"ל דמיתה שכיחא ואף לאביי בהישן דלר"י ס"ל דחייש למיתה משום מעלה הא לא"ה לא חייש מ"מ לר"ש חיישינן למיתה לכך תירץ ר"י לר"ש אף לשיטת ר"ש ל"ק עכ"ד בקצרה ובאמת שדפח"ח אבל אני תמה דלדבריו מה מקשה הש"ס הפרישהו מט"מ והא ההפרשה הי' ז' ימים קודם יוה"כ ואז היה הציץ על מצחו ול"ח לט"מ כיון דטומאה (מיהו זה יש לדחות דמ"מ כל שיטמא טומאת ז' א"כ אח"כ ביוה"כ כשאין על מצחו יעשה בטומאה ואין שם ציץ לרצות) דחויה והי' ציץ ועי' תוס' גבי הפרישהו מט"מ וגוף קושיתו מ"ש דט"מ נדחה הנה לל"ק דכל דאיכא טמאין וטהורין בהאי בית אב דטהורין עבדי א"כ שפיר מקשה דהרי יש טהורים אחרים ואף לל"ב דטמאין נמי עבדי היינו במקום שכלם עובדים והתורה התירה כדאמרו ט"מ בציבור רחמנא שריא אבל ביוה"כ דכל עבודות אינן רק בו לבדו א"כ למה יעשה בטומאה כל דיש כהן אחר ובפרט שהתקינו לו כהן אחר תחתיו ולמה לא יעשה האחר א"כ שפיר ראוי להפרישו ועי' רש"י שכתב דט"מ בציבור רחמנא שריא דכתיב איש כי יהי' טמא לנפש איש נדחה ואין ציבור נדחין וזה סתירה לדברי בכ"ד הנ"ל דלמאן דיליף מאיש נדחה אינו רק דחויה והרי ר"נ ס"ל הותרה ובלא"ה תמוה דהרי רק ט"מ הותרה או דחויה וכמ"ש רש"י שם דזבים ומצורעים לא הותרו ובועל נדה כנדה והיינו משום דט"מ רחמנא שריא ולא שאר טומאות וזה לא נלמד רק מאיש נדחה דשם כתיב כי יהיה טמא לנפש וא"כ מבואר דלא ככ"ד הנ"ל וצע"ג ומה שהקשה דמה מקשה ר"ש דלמא באמת יביא אחרת לפעד"נ דהכי מקשה ר"ש כיון דמה דאינו על מצחו הוא בעבודת יום הפנימית שלפנים אינו נכנס בבגדי זהב וכמ"ש רש"י וא"כ שוב יקשה קושית הש"ס בגיטין נ"ד כה"ג ביוה"כ יוכיח והרי הש"ס מקשה ודלמא דשמעני' או דחזיני' בפשפש וא"כ מה נעשה אם יאמר לנו שנטמא ולא יהי' נאמן ודלמא באמת נטמא וכמ"ש הפ"י בגיטין שם ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם דלפי האמת דע"א נאמן באיסורין או כאביי או כרבא א"כ ל"ק קושית ר"ש דהתורה האמינתו וא"כ י"ל דבאמת אינו מרצה ובלא"ה י"ל דבאמת אמרו אם הי' מקריב עומר ונטמאת מביאין אחרת תחתיו ואם אין שם אלא הוא א"ל הוי פקח ושתוק ולפ"ז באמת ל"ק דמה נעשה דהא אם אינו נאמן שוב טומאה דחויה אך לפי מה דאמרו ביומא שם דמודינא היכא דאיכא שיריים לאכילה וא"כ אותו שעיר הנעשה בחוץ דנאכל לערב ומה נעשה בזה דהוא יאמר דנטמא בפנים ומה יעשה עם השעיר בחוץ דאחר כל העבודות נעשה כמבואר בפ"ד מעיוה"כ וא"כ מה נעשה בזה ושפיר דייק ולפ"ז אם נימא דאף בנעשה לאכילה דחויה ל"ק קושית ר"ש ודו"ק ועיין ראב"ן דפירש במה דאמרו כה"ג ביוה"כ יוכיח דאין קושיא מפר רק מהשעיר דפר הי' משלו ובעלים נאמנים על שלהם להפסידו ובתשובה הארכתי בזה ודרשתי בשבת שובה שנת רי"א ואכ"מ שוב ראיתי בשעה"מ פ"ד מביאת מקדש ה"ז דדעתו דהרמב"ם ס"ל דהציץ מרצה על טומאת הגוף ע"ש וזה כמ"ש הכ"ד והביא כן בשם הלח"מ ע"ש והנה בשאגת ארי' סי' ל"ח תמה על התוס' ביומא וא"ו ע"ב ד"ה אמר שכתבו דפסח אף דאתי בכנופיא מ"מ כיון דלאו בשותפות מייתי כ"א כל אחד לבדו לא הותרה אף למ"ד הותרה והוה כמו אילו של כה"ג וע"ז הקשה דא"כ מ"פ בסנהדרין י"ב על ר"י דס"ל הותרה מהא דס"ל דמעברין ודלמא שאני פסח ע"ש שהאריך בזה וכן הקשה בשעה"מ פ"ד מבמ"ק שם ולפע"ד פשוט דניהו דכיון דלא אתי בשותפות מהדרינן אטהורים היינו משום דכל דאפשר בטהרה טפי עדיף אבל לעבר השנה ולדחות הפסח ממועדו פשיטא דלא מעברינן בשביל זה ולפע"ד כל דכתיב במועדו הו"ל כמ"ש בעצם היום הזה דכתב אבודרהם לענין עשרה בטבת כיון דכתיב בעצם היום הזה לא דחינן לי' וה"ה דלא מעברינן מיהו ביוה"כ דכתיב בעצם היום הזה ואפ"ה מעברינן מפני ירקא או מתיא ועבר"י סי' תק"נ באו"ח ובתשובה הארכתי בזה אך בגוף קושיתו לפע"ד דבאמת צ"ב גוף סברת התוס' דמה בכך דלא אתי בשותפות ולפע"ד סברת התוס' דבאמת כל הטעם דל"ב דאף דאיכא טמאים וטהורים עבדי נמי טמאים הוא משום דכיון דהותרה כבר זכה בי' אותו בית אב וא"כ למה ידחו מעבודתם כיון דהתורה התירה ולפ"ז שם דכלם הי' טמאים א"כ לענין שתהי' נדחה ולעבר השנה למ"ד הותרה לא מעברין ולפ"ז זהו בק"ץ דזכו בית אב אבל קרבן יחיד דא"צ פייס כמבואר ביומא כו' במשנה א"כ ל"ש שזכו כלם ויכול לבחור כהן טהור וגם י"ל דבשלמא ק"ץ כיון שכל הכהנים עובדים וא"כ כיון שאחד טמא ונטמא הקרבן מה נ"מ אם אחר יהי' טהור אבל בקרבן יחיד דיכול לעשות כל עבודות ביחיד ובלי פייס וכמבואר ביומא שם במשנה וא"כ יכול לבור לו כהן טהור וטמא לא יגע בו יד כלל ולפ"ז שם בסנהדרין דמצאו גולגולת של ארונה תחת המזבח וכל הכהנים נטמאו כמ"ש התוס' בשם הירושלמי א"כ א"צ לעבר דכל הכהנים נטמאו איברא דלפ"ז בכה"ג באילו מה בכך שק"ו הוא מ"מ יכול להיות בכהן טהור כיון דכל עבודות אינן כשרות רק בו אך נראה דבאמת בלא"ה תמוה דמה מדמה לאילו של כה"ג והא התוס' בעצמם ביומא ז' ד"ה כיון כתבו דאינו רק מדרבנן וכבר נתקשה בזה בש"א שם אבל לפע"ד לא באו התוס' לדמות רק דלענין זה חלוק קרבן יחיד מק"ץ אבל באמת באילו אינו רק דרבנן ובפסח הוה מה"ת והנה התוס' במנחות דף ט"ו כתבו דק"פ כיון דהוא לאכילה בודאי לא הותרה אף לר"י והקשה בשעה"מ שם דא"כ מה מקשה בסנהדרין שם וגם בשו"ת נו"ב מהד"ת חא"ח סי' פ"ו האריך בזה וע"ש בגליון הנו"ב שם וגם מ"ש בענין אין ק"צ חלוק האריך בזה בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קל"ה ובאמת לפמ"ש הבה"ז בטעם התוס' משום דפסח נאכל בטומאה צ"ב דא"כ היאך אמרו ביומא לענין עומר דמודה היכא דאיכא שיריים לאכילה והא שם אינו נאכל ובשעה"מ שם האריך בזה אך נראה דבאמת כל דאינו נאכל בטומאה ודאי דצריך לאהדורי אטהורים דא"כ לא יאכלו הכהנים ולמה נפסידם וגם האיכא מצוה באכילתם ורק בפסח דנאכל בטומאה חדשו התוס' דצריך לאהדורי אטהרה והטעם דבאמת כיון דכתיב תכוסו על השה א"כ אם נימא דאין נאכל בטומאה א"כ מה נעשה אם ימנו רבים על הפסח ואח"כ יארע טומאה בכהנים ובאותן הנמנים ומקצתם יטמאו וא"כ לא יאכלו רק הטהורים ויבא לידי נותר ולכך ע"כ הותר לאכל בטומאה וז"ש אין ק"צ חלוץ ולפ"ז זהו כשאירע אח"כ טומאה אבל שם לענין לעבר מפני הטעם כיון שנודע קודם שנמנו מהטומאה ורבים נטמאו א"כ כל אותן הטמאים הי' להם למנות בפ"ע ולא הותר בטומאה גם דהכהנים ג"כ נטמאו וא"כ יטמא הפסח לגמרי ולכך א"צ לעבר והנה שם בחזקי' כתיב כי אכלו הפסח בלא ככתוב ויש לפרש דכיון דיש בו אכילה לא הותרה והי' צריך לעבר אך לפמ"ש לא תלה באכילה ודו"ק ויש לי פלפול בכל דברי הש"א והשעה"מ ולא נפניתי כעת.