שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ס״ט (ב׳)

והנה הבית מאיר תמה שם על רש"י ריש פרק מי שהחשיך דכתב מאי טעמא שרי לי' למיתב לעובד כוכבים והוא שליחו לישאנו בשבת ועל זה תמה דהא ע"כ דלא שייך שליחות באיסור שבת דמכל מקום גופו נח וע"כ דחה בנינו ולפע"ד נראה דהנה באמת מ"ש דגופו נח הוא תמוה דהתורה אמרה שלא יעשה מלאכה וגם ינוח ואיך אפשר דמלאכה לא אסור רק בשביל דמצווה על שביתה והרי השביתה אינו רק עשה והמלאכה הוא אסור בכרת ומיתת ב"ד וצריך לומר דמכל מקום תכלית המלאכה הוא רק בשביל שאינו נח ושובת ולכך כל שעשה מלאכה הוא מבטל השביתה ביותר ואסור ולפ"ז זהו כל המלאכות אבל הוצאה דהוא מלאכה גרועה ואינו שייך לומר דאינו נח דאינו מלאכה כל כך ואפ"ה נאסרה בזה שוב שייך שלד"ע ודו"ק גם מה שהאריך במכירת בכור דהוא הערמה בדאורייתא אינו נכון כלל ואכ"מ ובאמת גם בדאורייתא שרי כמ"ש המקור חיים דלא כתב"ש וגם לפמ"ש ליישב דברי התב"ש בסי' רכ"ב גם בזה ל"ק ודו"ק היטב אמנם משום מראית עין שייך גם בזה ומ"ש מעלתו לדחות דברי המ"א סוף סי' רמ"ג באמת אין בדבריו הכרע לדחות דברי המ"א מיהו לזה נראה דאם יעשה קאנטראקט שמוכר להעכו"ם הגראלניא והכלים ודאי הי' שרי מה גם שאם יעשה עמו שותפות דהיינו שכר הפעולה יוכל לחשב כמה עולה וכך וכך יש לו חלק בהגראלניע ויכתוב בערכאות כן ואז שרי אך מפני שכתב מעלתו כי בעיר פמארין נהגו הרבנים שהיו שם מלפנים לאסור פשיטא דאין להתיר ועל כן לא כתבתי להתיר רק רשמתי לעצמי ודו"ק היטב. והנה לכאורה רציתי לומר דבר חדש דלפמ"ש היראים דלכך במסרו לו מבעוד יום מותר משום דנקנית להגוי ואם כן אם נימא דאומן קונה בשבח כלי והיינו דקונה גוף הכלי על ידי שהשביחו וכמ"ש בתה"ד ובשו"ת מהר"ש הלוי ועיין קצה"ח סי' ש"ו ולפ"ז כיון דמלאכת הגוי ודאי שרי אם כן כל שעשה איזה מלאכה והשביחו הרי קנה אותה המלאכה ושוב הוה לי' מלאכה שלו ואינו אסור ובזה מיושב היטב מה דק"ל להפ"י והב"מ דנימא דיש שליחות לחומרא ולפי מ"ש א"ש דזה ודאי דאם עושה מלאכה שלו אינו עובר ולפ"ז כל שהשביח המלאכה לא שייך שליחות דהנה זה ודאי דאף דנימא יש שליחות והו"ל כאלו עשה המשלח אבל מכל מקום האומן קונה בשבח כלי ועכ"פ הנכרי עשה המלאכה וקנה הכלי דבזה לא שייך שליחות דהוא מידי דממילא דעכ"פ ידיו עשהו ואם כן שוב הוה ליה מלאכת העכו"ם ואף אם נימא דאינו קונה רק השבח מכל מקום הא הוה לי' שותפים והגוי אדעתא דנפשי' קא עביד ושרי ובזה מיושב מה דקשה לי טובא לפמ"ש הב"י לישב דלכך לא שייך שליחות בשבת דעכ"פ גופו נח וק"ל אם כן בחסימה מה מבעי' לי' אי שייך שבות ות"ל דשייך שליחות וכבר כתבתי לעיל דע"כ האבעיא הוא בדישה של עכו"ם ולפמ"ש א"צ לזה דגם בדישה של ישראל כיון שהשביח בעת הדישה שוב הו"ל מלאכת העכו"ם וקונה ול"ש שליחות והו"ל דישה של עכו"ם ולפי"ז לדידן דקי"ל דאומן קונה בשבח כלי הו"ל ספק הי' מקום לאסור אבל זה אינו דאנן לא קי"ל כשיטת רש"י דאף לחומרא אין שליחות להמשלח בזה ודו"ק ובזה מיושב מה שהקשה הב"מ מדברי רש"י ריש פ' מי שהחשיך ולפמ"ש שם בהוצאה דלא עשה הגוי שום שבח והוה כמו אגרא לביטשא דאין בו שבח שוב אסור מתורת שליחות לרש"י ולפ"ז לענין כיבוי דלא עשה שום שבח רק כיבוי בלבד שוב היה אסור מה"ת וע"כ צ"ל כמ"ש היראים דכיבוי כה"ג לא הוה רק דרבנן דאינו עושה שימוש בגחלים.