שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ס״ו (ג׳)

והנה בשושן פורים עש"ק צו הגיעני שנית דברי הנ"ל שהשיב על דברי והנה אם אמרתי להשיב מה בצע כי לא בהכפל הדברים יתחזקו הענינים ורואה אני כי גם כעת עדיין מבחוץ מ"ש שיעיד חמשה עדים שלא שייך מ"ע הנה כלם עדים שקרים דמ"ש מהב"י סי' רמ"ג גבי שדה דכל שדרכו בקיבולת שרי הנה עדיין הוא מבחוץ ולא ראה דברי הט"ז סי' רמ"ד ס"ק ב' דבשדה יש שני דרכים להיתר אריסות וקבולת ומ"ש ראיה מהא דנתפרסם הדבר דמותר אף במרחץ הנה יראה מעלתו שלא כוון יפה ולמה לא דקדק דבמנהג המקום כתב הש"ע שמנהג להשכירם או לתנם לאריסות ומ"ש מהנו"ב הנה אני הבאתי לו זאת במכתבי ומה מלקיני מזה ומ"ש ממפקיר בהמתו הנה שם לא שייך מראית עין מי יודע שזה בהמתו של ישראל אטו סימנא אית לי' בגווה ומ"ש שהגאון מבראד כתב דבמכירה לא שייך מראית עין הנה יראו עיניו כי המ"א כתב בסי' רמ"ד אפכא דגם במכירה שייך מראית עין כמ"ש בס"ק י"ח גם על מ"ש דבט"ז סי' ת"נ יש ט"ס וצ"ל השכרה במקום מכירה וכתב דשם יש מראית עין הנה כותב להיפך דרחיים דרכו באריסות כמ"ש הטור והש"ע סי' רמ"ו ס"א דרחיים דינו כשדה ואם כן לא שייך מראית עין דיש שני צדדי היתר ואם כן ממילא חזרו כל הדברים שכתבתי בתשובת הראשונה על הרב הגאון מוהרש"ק שבהחפזו כתב כן ומאד תמהני דהא גם מעלתו מרגיש כמה סתירות בדבריו והנה מ"ש להוסיף על ההיתר דשכר שבת לא שייך רק בדבר רשות ובמצוה לא שייך שכר שבת כמבואר סי' ש"ו ואם כן כיון דמבואר סי' רמ"ח דכל שהולך לסחורה חשוב דבר מצוה ע"כ לא שייך שכר שבת הנה כל השומע יפלא מה ראה על ככה דלדבריו בטלת כל שכר שבת המבוארים בש"ע סי' רמ"ד רמ"ה ובכל הסימנים והא הוה לפרנסה וגם מה ענינו לשם דשם הדבר בעצמו אינו חילול שבת רק דשמא יבא לידי חילול שבת לכך מותר כל שהוא לצורך פרנסה לא תהא כזאת בישראל ואם ישמעו זאת הפורצים שכר הרבה יטול מזה ויאמרו אהני לי רבנן דשרי לן עורבא ומ"ש מעלתו דגם בנתפרסם הדבר שייך מראית עין ותמה על הט"ז שכתב דלא שייך מראית עין ועל זה כתב מעלתו דהטעם כמ"ש במגלה דף כ"ב דלאורחים לא חיישינן דמאן דנכנס שיולי שייל והוא הדין כאן מי שיבא ישראל הנה מה אשוב לדברי רוח דהרי מבואר בסי' רמ"ד ס"א דחיישינן מפני האורחים אף אם דר בין העכו"ם. וד' יודע כי מ"ש בחזקת היד על כי שיראתי פן ישמעו הדברים אלה הפורקים עול ויתעללו בדברי רוח ע"כ הגדלת הדברים. אחר שהשבתי שנית בענין זה וכתבתי הדברים נתיישבתי דיש ליישב דברי הרא"ש דגם הוא מודה למ"ש הרב המגיד רק דהרא"ש והטור דקדקו וכתבו דכל מי שיש לו מרחץ ותנור דרכם להשכיר ובזה כיון שאין שום אחד שישכיר לו פועלים דמי לנתפרסם הדבר ועוד עדיף ממנו ששם נתפרסם הוא לבדו וכאן כל העיר והגבול עושים כן אבל בש"ע דכתב רוב בני העיר ויש מיעוט שדרכם בשכירות ואותו האיש לא נודע היאך דרכו לכך צריך שיהי' שתי דרכי ההיתר באריסות ובקיבולת וכמ"ש הט"ז ולפ"ז במאנגעל שלא נודע שכל איש שיש לו מאנגעל אינו שוכר פועלים ונראה כמעט להיפך שהגוים ודאי שוכרים פועלים ליום וגם היהודים אלמלא האיסור שבת הי' עושין כן וא"כ פשיטא דאסור כיון שאין דרכו בשכירות וע' בנו"ב מהד"ת חלק או"ח סי' כ"ט כמה חתירות חתר למצוא היתר בשבות דשבות ואמר להלכה ולא למעשה רק ע"י פסידת אחריות וגם זה לא יהי' שום יהודי מסייע כלל אף בחול וישכירו לעכו"ם ומלבד זה יתנו לו אחד מאלף ע"כ לפע"ד כאן קשה למצוא היתר ואני את נפשי הצלתי השומע ישמע והחדל יחדול. שבתי וראיתי והנה נפתח לפני דרך חדש דהנה שיטת הרמב"ם הוא דיעה שלישית דאף בשדה אינו מותר בקיבולת רק באריסות לבד וזהו החילוק בין שדה למרחץ ששדה דרכו באריסות וא"כ כל שהוא באמת באריסות מותר שאם נחקור אחר הדבר יודע שהוא כן אבל כל שעושה בקיבולת אף בשדה אסור דכל שיודע שאינו באריסות אסור שמא יאמרו שהוא שכיר יום ועיין ט"ז סי' רמ"ג ס"א ובמ"א שם והוא דיעה שלישית דמחמיר יותר מכלם דאף בשדה אינו מותר רק כשהוא כן באמת באריסות ולפ"ז נראה לפע"ד דנצמח מזה קולא ג"כ דאם נתפרסם הדבר שזה דרכו להשכיר או שמנהג המקום הוא כן להשכיר א"כ שוב שרי דמ"ש משדה דמותר כיון שהיה אז דרכם באריסות ל"מ מה שנשתנה המנהג לקבלנות דכל שאינו מקבל באריסות שוב נוכל לתלות בשכיר יום מ"מ במרחץ כל שמנהג רוב אנשי מקום להשכיר או לתנם באריסות והוא עושה כן אין לחוש שנתלה בשכיר יום דבשלמא בזמן הש"ס דמרחץ לא עביד לאריסות כלל וגם לא הי' מנהג רוב המקום בהשכרה רק כל אחד לפי מה שרצה שפיר אסור דכל שהוא בהשכרה יאמרו הרואים דהוא בשכיר יום אבל כל שרוב אנשי המקום עושים בהשכרה אפשר דהרמב"ם לא חשש שנתלה במיעוט דהא הוא לא מתיר רק כשהוא כן באמת ולא אמר שנתלה במנהג המקום א"כ אפשר דגם לקולא אמר כן דכל שנתפשט המנהג שרוב המקום הם בהשכרה או באריסות שוב מותר ובזה א"צ לומר דהמחבר בס"ב כוון שיהיה בהשכרה ובאריסות רק באחד מהם סגי וכל שהוא ברוב אנשי אותו המקום כן סגי וכשהוא בעצמו מנהגו להשכיר ודאי מותר ולא הוצרך להזכיר שמנהגו לאריסות דלהרמב"ם עיקר תלוי אם כשנחקור הדבר נמצא שהוא כן וכל שדרכו של זה באריסות פשיטא דשרי לדידי' לשיטת הרמב"ם ולכך לא הזכיר רק שאף שדרכו להשכיר גם כן מותר וכמנהג המקום הזכיר שתיהן וז"ב.