שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ס״ו (ב׳)

והנה נתיישבתי בדבר וראיתי בש"ע סי' רמ"ג ס"ב שכ' שאם נתפרסם הדבר שהשכירם שנה אחר שנה שאין דרכו לשכור פועלים אלא להשכירם וכן אם מנהג רוב אנשי המקום להשכירם או ליתנם באריסות מותר להשכירם כו' והוא לכאורה תימה דבמנהג המקום הצריך שיהיה מנהג להשכיר או ליתן באריסות ואלו כשמשכיר שנה אחר שנה די בזה לבד ובאמת בטור נזכר דברי ר"ה כשמשכיר שנה אחר שנה ונתפרסם הדבר ועל זה כתב הרא"ש בגבולינו נודע הדבר שדרך אנשי המקום להשכיר ולא הזכיר כלל מליתנם באריסות ובש"ע הוסיף זאת וע"כ נראה דהנה הט"ז בסי' רמ"ד ס"ק א' חידש דבשדה יש ב' דרכים להיתר שנתלה באריסות או בקבלנות ודרך אחד לאיסור דהיינו שעובד לישראל שכיר יום לכך מותר דמה"ת נתלה בשכיר יום והלא יש לפנינו שני דרכים להיתר אבל אם אין כאן רק דרך אחד להיתר ודרך אחד לאיסור אף בשדה אסור ע"ש ולפי זה נראה לפע"ד דזה דוקא במנהג המקום ואותו איש לא נודע איך מנהגו שפיר כתב הט"ז דבעינן שני דרכים ומשום כיון דזה לא נודע היאך מנהגו רק שתולין במנהג המקום ואם כן כל שאין לפנינו שני דרכים להיתר רק דרך אחד להיתר ודרך אחד לאיסור מה"ת לתלות בהיתר יותר מאיסור ושייך מראית עין אבל אם נתפרסם הדבר מדי שנה בשנה שזה האיש דרכו להשכיר מותר אף שאין כאן רק דרך אחד להתיר דהא נתפרסם שזה נוהג כן ואם כן דברי הש"ע מזוקקים דברישא סגי בדרך אחד להיתר ובסיפא בעי שתי דרכים ולפ"ז הי' מקום לפקפק גם על מ"ש הנו"ב מהד"ק חלק או"ח סי' י"ב להתיר בבנין גג בחוה"מ משום שנתפרסם שהוא בקבולת והלא מכל מקום אין כאן רק דרך אחד מיהו כיון דבאותו עיר נתפרסם ואף שיש לחוש לאורחים הבאים הא חידש שם דבחוה"מ לא שייך משום מראית עין ע"ש ולפ"ז יצא לנו דל"מ אף שהמנהג בקיבולת כל זמן שאין לפנינו שני דרכים והמעיין בטור מ"ש בשם הרמב"ן לענין תנור דיש אומרים שדינו כשדה והוא כתב דשאני שדה שעומד לאריסות ימצא שכוון למ"ש הט"ז שצריך דוקא שיהי' שני צדדים וכן נראה מהה"מ ולפ"ז יהיו דברי הרמב"ן וה"ה שיטה אחת ור"ה יש ג"כ להסכים לשיטה זו אבל הרא"ש נראה שהבין מדעת ר"ה דסגי כל שדרכו להשכיר בקבולת דהיינו שהעכו"ם מקבל בקיבולת ליקח הריווח כלו ועיין ט"ז סי' רמ"ג ס"ק א' מ"ש בשם הה"מ והר"ן דלא התירו משום דיתלו באריסות רק כשהאמת כן והיינו דאם יחקרו יאמרו להם שדרכם באריסות אז יש שני דרכים להיתר אבל אם אין דרך באריסות רק או שכיר יום או שהעכו"ם לוקח הריוח לעצמו זה אסור כנלפע"ד ברור בכוונתם ואני כתבתי על הגליון דמדברי התוס' בע"ז דף כ"א שכתבו דבבית רגילין להשכיר מדי יום יום לכאורה לא משמע כן אבל הט"ז סי' רמ"ז ס"ק ב' הנ"ל ביאר דברי התוס' כיון דאין שני הדרכים רק דרך אחד לאיסור ואחד להיתר אסור ולפ"ז מבואר דהרא"ש חולק על הרמב"ן והר"ן והה"מ שוב זכיתי לראות הדבר מפורש בפסקי הרא"ש פ"ק דע"ז שכתב באות כ"ה תנור וריחיים מותר להשכיר לשנה לדעת א"א הרא"ש ז"ל ולדעת הרמב"ן אסור בתנור ומתיר בריחיים והוא תימה דמנא לי' להטור שהרא"ש חולק על הרמב"ן הא הרא"ש מביא דברי הרמב"ן בסתם ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דהרא"ש דייק מדברי ר"ה דאם מנהג המקום בהשכרה מותר אף דאינו עובד לאריסות ואם כן ע"כ גם בתנור מותר שגם תנור דרכו בהשכרה רק שלאריסות לא קיימא וז"ב מאד ולפי"ז אצטמיד פירושו שהש"ע דקדק היטב שהוא תופס שיטת הרמב"ן והה"מ ואם כן בעינן שיהי' דרכו באריסות גם כן שאז יש שני דרכים להיתר והנה רחיים דינו כשדה שגם הוא לאריסות קיימא כמבואר ברא"ש וטור וש"ע ולפ"ז מה שדימה מאנגיל לריחים אינו דומה ובזה מיושב מה דהתיר הט"ז סי' ת"נ בריחיים בהשכרה בהבלעה משום דלאריסות קיימא ואם כן מאנגעל אסור והנה עוד נשאר לבאר כיון שזה קנה מעכו"ם והשכירם אפשר להתיר כמ"ש הב"י והמ"א סי' רמ"ג ס"ק ג' אבל באמת כל הטעם הוא משום דאין שמו של ישראל נקרא עליו ולא שייך מראית עין אבל כאן כיון שקנה ונכתב בערכאות שזה הבית של ישראל וגם בכיפה יושב יהודי נאמן אם כן הכל יודעים שזה של ישראל וגם אם השכיר הדירות ליהודים גם כן ודאי נתפרסם שהוא של יהודי ואסור כנלפע"ד ועיין בתוס' שבת סי' רמ"ג ס"ק ג' שכתב גם כן דבקניית בתים איכא פרסום ודו"ק.