שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ס״ב (ט׳)

והנה ראה זה מצאתי דבר חדש בשו"ת מהרי"ק סימן קל"ז שכתב בהא דאמר רבא סנהדרין ע"ז נכרי דא"ל לישראל קטול אספסתא ושדי לחיותא ואי לא קטילנא לך לקטול ולא לקטליה ואי א"ל קטול אספסתא ושדי לנהרא ואי לא קטילנא לך לא לקטול מ"ט דלהנאת עצמו מתכוין וע"ז האריך דלמה נקט דוקא קטול אספסתא וכתב דרבותא קמ"ל דהרי בשבת בעינן מלאכת מחשבת והרי בקטיל אספסתא הוה מלאכה שא"צ לגופה ורבא פסיק כר"ש וגם לר"י כל שהיא בקרקע של חבירו יש לפוטרו בקרקע שאינו שלו וה"א דבדרבנן לא יהרג ולא יעבור קמ"ל והנה מ"ש בקרקע שאינו שלו אף לר"י פטור הוא תמוה דכפי הנראה כוון למה דאמרו בדף ק"ג לא צריכא בארעא דחבריה וזה דוקא לר"ש ועיין בתוס' שם ד"ה לא צריכא אבל לר"י מלאכה שא"צ לגופה חייב ואף גם בדבר שאינו מתכוין ואף אם נימא דדבר שאינו מתכוין אינו אסור לר"י רק מדרבנן רק בפסיק רישא אסור לר"י עכ"פ לר"י חייב דמלאכה שא"צ לגופה חייב ועוד דכאן באמת מתכוין למלאכה רק שאנוס הוא לעשות וכל כה"ג חייב מחמת איסור שבת מה"ת וא"כ שוב יהרג ואל יעבור דהוא אסור מה"ת וע"כ לפענ"ד הדבר תמוה.