שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ס״ב (י׳)

אמנם עכ"פ לר"ש הוה מלאכה שא"צ לגופה ורבא פסק כר"ש כדפסק בריש הנוטל אך לפע"ד נראה דהנה מלאכה שא"צ לגופה הוא דוקא במה שעושה המלאכה ואינו מתכוין לעשות זו המלאכה לתכליתה כמו חופר גומא ואין צריך אלא לעפרה ולפ"ז זהו שייך היכא שרוצה עכ"פ עפרה אבל כאן הוא אין צריך כלל לשום דבר רק שזה א"ל שיקטול ואם כן אנו דנין על גוף המלאכה שכפי מה שכופהו לעשות הוא צריך לגוף המלאכה ואם כן שוב הוה מלאכה הצריכה לגופה שהוא צריך לתלוש ולתת לחיותא או לנהרא ועכ"פ צריך לתלשו ומ"ש המהרי"ק לדמות להורג את המזיקין בשבת דמקרי מלאכה שא"צ לגופה הנה כבר בארו התוס' בשבת דף צ"ד דא"צ להמזיקים ובמשכן היה צריך לעורות אלים הנשחטים ולפי"ז גם כאן כל שזה כופהו לתלוש האספסתא ולשדי לנהרא שוב הוה מלאכה הצריכה לגופה ובשלמא לשיטת רש"י דמלאכה שא"צ לגופה מקרי מה דברצונו לא הי' בא אלי' ולא צריך לה רק שעושה כדי לסלק הנזק כמו צד נחש שלא ישכנו אם כן גם כאן ברצונו לא רצה כלל להמלאכה ואינו עושה רק לסלק הנזק שלא יהרגנו אבל להתוס' אפשר דזה מקרי צריך לגופה ובזה י"ל מה דהקשה המהרי"ק למה לא נקט רק קטול אספסתא בלבד ולמה לו לסיים לשדי לנהרא ולפמ"ש א"ש דאם לא צריך לשדויי לנהרא שוב לא צריך לגוף אספסתא והוה כמו הורג המזיקין שאין צריך לגוף המזיקין רק שלא ישכנו אבל כל שאמר ליה לשדויי לנהרא שוב הוה צריך לגופה ובזה מיושב מה דק"ל טובא דלשיטת הערוך שוב יקשה דבכהאי גוונא מותר אף מדרבנן ואם כן למה יהרג והא אינו עובר כלל ולפמ"ש א"ש דלשיטת התוס' הוה לי' מלאכה הצריכה לגופה ודו"ק היטב ותדע דאם כן כל המלאכות שהגוי אומר לישראל שיעשה לו עד"מ שא"ל בשל לי קדירה יהיה מקר' א"צ לגופה דהא אין צריך לעשות כלל ועל כרחיך דזה אינו דדוקא אם לא צריך לתכלית אבל צריך לכוונה אחרת אבל כאן ממנ"פ הוא לא צריך כלל ואם צריך בשביל שלא יקטלנו שוב צריך לעשות מלאכה זו ולכך א"ל לקטלי' לאותו פלניא ועיין יבמות קט"ו ע"ב ובסנהדרין ע"ד בתוס' שם ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד וגם גוף דברי המהרי"ק שכתב דגם באיסור דרבנן הדין דיהרג ואל יעבור תמוה לפע"ד דגם בג"ע בערוה דרבנן נחלקו הפוסקים ועיין מלמ"ל פ"ד מיסוה"ת מכ"ש בשאר איסורים וצ"ע אך לפע"ד היה נראה דבר חדש דכאן אף לר"י פטור והטעם דהנה בתוס' ישנים ביומא כתבו לפרש הך דהובערו מאיליהן דלכך נקרא דבר שאינו מתכוין דזה נתכוין לכבות או לכסות כפי גירסת התוס' ישנים ולהבין הסברא נראה לפע"ד דבר חדש דהנה במה דפליגי ר"י ור"ש במלאכה שא"צ לגופה נראה לפע"ד להבין דטעמו של ר"ש הוא כיון דמלאכת מחשבת אסרה תורה ואם כן דוקא מלאכה שעושה ברצון אבל כאן הוא צריך לדבר אחר רק שהמלאכה נעשית מאליה עד"מ חופר גומא ואין צריך אלא לעפרה זה לא נעשה ברצון רק שאנוס הוא בזה בזה לא חייבה תורה ואונס רחמנא פטרה בכ"מ ול"מ לשיטת רש"י דברצונו לא הי' בא עליו אם כן הוה אונס גמור אלא אף לשיטת התוס' כל דאינו משתמש לאותו צורך שהי' במשכן אם כן לא היה רוצה עכ"פ במלאכה זו ובאה מאיליה לא חייבה תורה אך ר"י ס"ל דכל שרצונו ע"מ לעשות גומא אם כן הוא מסבב האונס עלי' ובכהאי גוונא לא מקרי אונס כמ"ש במיוחסות סי' ער"ב הובא בח"מ סי' נו"ן ס"ק ט"ז ולפי זה זהו דוקא כשעכ"פ מסבב אותה מלאכה שנתכוין עלי' אבל שם שכיוון לכבות אם כן מה שהובערו מאיליהן לזה לא נתכוין ולא רצה שיסתבב בזה פשיטא דפטור גם לר"י [רק מטעם דבר שאינו מתכוין הא חייב לר"י ולכך קרי ליה אינו מתכוין] ולפי"ז כאן שהוא לא רצה כלל רק שהעכו"ם מכריחו אם כן לא רצה לסבב כלל האונס פטור אף לר"י ובזה מיושב דברי הירושלמי הנ"ל דרצה לומר דר"י ס"ל כר"ש והקשה מהרמ"ס ז"ל ממשנה דף קכ"א ולפמ"ש בכל מלאכה שא"צ לגופה חייב לר"י אבל כאן דהוא רצה לחמם המים רק שממילא נתכבה האש אם כן הוה כוונה הפכיות פטור אף לר"י ומטעם שאינו מתכוין לא חייב דאפשר דס"ל להירושלמי דאינו מתכוין לא חייב רק מדרבנן ולא גזרו על שבות במקדש ובזה מיושב ג"כ מה שהקשו בשבת דף ע"ה לר"ש דמחייב מקלקל בהבערה ולא בעי מלאכת מחשבת אם כן גם מלאכה שאין צריך לגופה חייב ולפמ"ש אתי שפיר דניהו דלא בעי מלאכת מחשבת ומקלקל חייב אבל מלאכה שאין צריך לגופה דהוא אנוס גמור פטור לר"ש אף בחבורת דאונס רחמנא פטרי' ודו"ק ובזה מיושב קושית ש"ב בכסא דהרסנא סי' רנ"ח דאיך בודקין הנשים עצמם בשבת ומכניסים עצמם לספק צביעה ע"ש דאף דהוה מלאכה שא"צ לגופה הא מלאכה שא"צ לגופה אסור מה"ת ולפמ"ש א"ש דהא היא מכוונת להיפך שלא תמצא דם ולא תצבע הבגד ובכה"ג כבר כתבתי דבכה"ג לכ"ע פטור ודו"ק.