שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קע״ט (ט׳)

והנה הרמב"ם בספר המצות מ"ע ק"ט כתב בביאור שאין מצוה על האדם כשנטמא שיטהר עצמו ואם ירצה לשהות בטומאתו רשאי רק אם טובל עצמו מצוה שיטבול במקוה הכשרה אבל יכול לשהות בטומאתו ע"ש שהביא כן בשם הספרי ובזה אני תמה על מ"ש הפ"י להשיג על המהרש"א שכתב דטבילת כלים מצוה ג"כ בזמן וע"ז הקשה הפ"י בסוגיא דטבילה כלים מדברי הספרי שאם רצה להשהות בטומאתן רשאי ע"ש והרי באדם ודאי טבילה בזמנה מצוה ואפ"ה יכול להשהות בטומאתו ולא יבא אל המקדש ואולי י"ל דבאדם עכ"פ ברגל אסור לשהות בטומאתו ובפרט בזמן שהיו מקריבין ועיין ברמב"ם פט"ז מאה"ט ובמלמ"ל משא"כ בכלים וגם זה צ"ע והנה כה הראני הרב החריף מו"ה יצחק שמעלקיש ני' דברי הפ"י בסוגיא דט"כ שם שכתב במשנה שם דמה דאמרו במנחות עמוד וחטא בשבת בשביל שתזכה בחול לא אמרינן היינו במלאכה גמורה אבל בשבות לא מחלקינן כן וע"ז תמה דהרי במנחות דף מ"ח שם פריך לענין זריקה והרי זריקה הוא שבות והנה באמת שהוא תימה גדולה ולפע"ד יש לחלק דשם ע"י הזריקה יבא לידי מלאכת התורה גם כן עד"מ שאם נתיר לזרקם יוכל להיות שיחשב שהוא ק"צ גמור ודוחה שבת בהבערה ובישול וכדומה ומצות שלמים לאכול שני ימים ויום ראשון הוא עיקר ועיין שו"ת ח"ץ סי' קנ"א ולכך לא דחי אבל היכא שאין נ"מ רק לשבות גרידא דחינן כן נ"ל לישב לחומר הנושא אבל המעיין בסוגיא יראה שדברי הפ"י תמוהין גם במ"ש למעלה לישב בהך דקופץ דהא הי' צריך להקדישו קודם שבת הנה גם החריף הנ"ל הקשה אותי קושיא זו וכבר הארכתי למעלה אמנם לכאורה אמרתי דאם נימא כיון דנאבד הסכין ממנו פקע קדושתו ועיין חולין קל"ט ואף דבקדושת הגוף לא נפקע קדושתו זהו בקדושת הגוף ממש אבל כ"ש שלא יוצא מרשותו והוא שלו ורק שעומד לשחוט קדשים בכה"ג ודאי דפקע קדושתו אף שהוא כ"ש וא"כ שוב צריך להקדישו שנית ועיין ר"ן בחולין שם אמנם נראה דבנאבד לו בירושלים ואז רוב ישראל מצויים לא נתיאש ולא נפקע הקדושה דברוב ישראל לא מתיאש ודו"ק.