שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ס״א (ח׳)

והנה הפ"י בפסחים דף כ"ו שם חידש דאביי ורבא לא פליגי אלא בהנאה הבאה מאילי' בשב וא"ת ונדחק שם בזה דמדמה לפלוגתת דר"י ור"ש והרי הם מיירי במעשה ובל"ב בהא דאמר דלר"ש אסור בלא אפשר וקמכוין כתב הפ"י דלר"ש אין לחלק בין עביד מעשה ללא עביד מעשה ובכל ענין אסר ר"ש ואף בלא אפשר בדרבנן כמו מיעוט ענבים הכל אסור לר"ש ע"ש ולפ"ז לאביי יצא לנו דלר"ש יהי' יותר אסור מלר"י ובזה יש לומר בישוב דברי הרמב"ם דלדידי' דפסק כר"י בדבר שאינו מתכוין ניהו דבדאורייתא לא מחלק ר"י אליבא דרבא וכוותיה קי"ל בין אפשר ללא אפשר אבל בדרבנן מחלק בין אפשר ללא אפשר וכמ"ש המגיני שלמה מיהו לפמ"ש דבפסיק רישא ע"כ מודה ר"י וא"כ שם דהוה פסיק רישא שוב אסור בין לר"ש ובין לר"י ויש לי עוד אריכות דברים בזה ולא נפניתי כעת להעמיק יותר והנה. במ"ש דהר"ן ס"ל דבכלאים דהוא א"ה אף פסיק רישא שרי והמח"א האריך דדבריו סותרים למ"ש בע"ז גבי בת תיהא כעת ראיתי דעוד יש סתירה דבפרק שמנה שרצים מביא הר"ן דברי הערוך דמביא מהך דכלאים ובלבד שלא יתכוונו ראיה דבפסיק רישא דלא ניחא לי' שרי וע"ז כתב הר"ן דכל שאינו מלביש לא הוה הנאה אלא משוי בעלמא דשרי והוה כמו נמטא דנרש ע"ש ועי' במפרשי הים ב"ק דף קי"ג ובשו"ת להגאון מוהר"ם בנעט ז"ל כתבנו דבפסיק רישא ודאי ודאי דאסור והרי בר"נ מפורש להיפך הן אמת דבדברי הר"ן שם יש סתירה למ"ש הוא עצמו באותו פרק על דברת השאלתות גבי סירוס דגם הערוך מודה בפסיק רישא דלא ניחא לי' בשאר איסורים והרי הערוך מביא ראיה מכלאים דהוה שאר איסורים וגם על הרא"ש שכתב ג"כ דבשאר איסורים מודה ר"ש ג"כ קשה והרי הערוך מביא מכלאים ומזלף על גבי אישים וגם ממילה בצרעת אף בלי שבת והוה שאר אסורים וצ"ע. והנה לכאורה הי' נ"ל דבר חדש בהא דאמר עולא דבלא אפשר שרי לכ"ע דהנה בהא דאמרו בסנהדרין דף פ"ד אחר שגגת לאו בני שגגת חנק וכפי הנראה דיש לחלק בדבר שאינו מתכוין בין לאו לחנק ולכאורה צריך ביאור מ"ש לאו מחנק והרי אמרו מה לי איסור לאו מה לי איסור חנק ובאמת לרש"י ביבמות דף קי"ט משמע דיש לחלק בין לאו לכרת אבל הש"ס דחה לה ועיין מלמ"ל פ"א מיו"ט ובמגיה שם הי"ז שהאריך בזה אבל לפענ"ד נראה דהנה בלא"ה הדבר תמוה דא"כ בשבת דהוא סקילה למה מותר דבר שאינו מתכוין וע"כ משום דבשבת בעי מלאכת מחשבת ואם כן מאי פריך ממחט של יד דבשבת לא שייך זאת ובחידושי ר"ן על סנהדרין שם ראיתי שכתב ליישב זאת וכפי הנראה כוונתו כך דעיקר החילוק הוא לא בשביל שבבנו הוה שגגת חנק רק דבאחר ע"כ מותר דזה נתכוין לטובה לרפאותו ולמה יאסר ורק בבנו כיון דאפשר באחר למה יכניס עצמו בנו בזה כל דאפשר באחר וגם בשבת אף דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל כל דהוא יכול לעשות לאחר שבת למה יעשה בשבת כנלפע"ד בכוונת הר"ן שדבריו סתומים ולפ"ז במקום דלא אפשר מותר דבר שאינו מתכוין בין בשבת בין בשאר איסורים דבשבת אף דהוא שגגת סקילה מכל מקום מלאכת מחשבת אסרה תורה וכל דאי אפשר בענין אחר והיא צריך לדבר הזה בשבת ואי אפשר להמתין על מחר מותר וגם בשבת כל דאי אפשר בענין אחר והוא צריך לו למה יאסר אברא דלפ"ז במילה בצרעת דודאי אי אפשר ומילה בזמנה ודאי אי אפשר לאחרו ואפ"ה אסור וצריך לומר דכיון דהוה פסיק רישא אסור וע"כ לא מחלק רב בין לאו לחנק רק במקום דלא הוה פסיק רישא ובזה מיושב מה שהקשה במגן אבות דמה פריך ממוכרי כסות על ר"י הא יש לחלק בין לאו לחנק ולפמ"ש הר"ן כל דאפשר בענין אחר אסור אף בלאו וז"ב דהאי מלתא ועיין במגן אבות בדף כ"ט בשבת וגם בסוגיא דצירוף בשבת דף מ"א דהאריך בחילוק זה ולפמ"ש אין מקום לזה ושפיר פריך כל דאפשר כנגעים למה התירו אף באיסור לאו ודו"ק וצ"ע בכ"ז בדברי התוס' בסנהדרין שם ובר"ן שם ובזה י"ל מה דקשה לי טובא לשיטת התוס' דיש לחלק דבשבת מלאכת מחשבת בעינן משא"כ בשאר איסורים מגרע גרע וא"כ מה מקשה ביומא ממילה בצרעת הא יש לומר דבאמת אין חילוק בין לאו לכרת כדאמרו ביבמות שם וא"כ אדרבא שאר איסורים חמירי טפי אף דאינו רק לאו משא"כ בשבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל לפמ"ש הר"ן א"ש דאין נ"מ כלל כל דאי אפשר בענין אחר מותר ואם כן גם שם במילה בצרעת הא א"א בענין אחר וא"ל דשאני התם דהוה פסיק רישא הא להס"ד אביי לא מחלק בין פסיק רישא ללא פסיק רישא וכמו שכתבו התוס' לשיטתם ודו"ק וכן צ"ל לשיטת הערוך דפסיק רישא דלא ניחא ליה שרי ובשאר איסורים אסור וא"כ גם במילה בצרעת הוה פסיק רישא דלא ניחא ליה ורק דבשאר אסורים אין חילוק ומאי פריך משבת וע"כ דלהס"ד אין חילוק בין פסיק רישא ללא הוה פסיק רישא ושפיר מקשה ודו"ק.