שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ו׳ (ב׳)

והנה אח"כ זכיתי בש"ס זבחים שם בדף כ"ב ע"ב בד"ה אי הכי שכתבו דה"א דטמא דמתניתן כזב ומצורע מי שטומאה יוצאה מגופו ע"ש והוה משמע דעכ"פ כהן המכפר כל שטומאה אינה יוצאת מגופו דוחה הטומאה וא"כ יפה הקשה דעכ"פ הכה"ג היה טומאה דחוי' או הותרה כל שאין טומאה יוצאת מגופו אך לפעד"נ דבאמת צ"ב הא דמשני טומאה הותרה בציבור והוי במה דצריך לעבודה וקשה טובא דכיון דעכ"פ הפרשה בודאי צריך כדיליף לר"י כדאית לי' ולר"ל כדאית לי' ועיקר הקושיא מביתו למה פירש וכדאמרו בהדיא שם וא"כ מה מועיל מה דהותרה בציבור הא רש"י פירש דיוה"כ ק"צ וקרבנות תלויין בו וקשה תינח יוה"כ אבל כל ז' איך יהי' בלשכה והא שם לא הוה ק"צ ותלוי בו דווקא ואיך יהיו במקדש בטומאה והא אפשר בכהנים אחרים טהורים וצ"ל דבאמת דברי רש"י לאו בדווקא דאף אם אין תלוי בו ל"מ למ"ד הותרה בודאי הותרה אף באפשר בכהנים אחרים כדאמרו שם ואף למ"ד דחויה כיון דכה"ג הי' יכול לעבוד בכל יום שירצה ועי' יומא י"ד ובתוס' חגיגה י"ג ד"ה אין ואם כן כיון שצריך להפרישו וצריך שיהיו בלשכתו בעזרה ופשיטא דהי' מותר ולפי זה מיושב היטב הקושיא דלענין חשש טומאת ביתו מה מועיל מה שטומאה הותרה כיון דעכ"פ יהיה בועל נדה. ובועל נדה אסור להיות בחיל כמ"ש סוף זבים וברמב"ם פ"ג מבימ"ק ה"ה ומכ"ש ב"ק ועמלמ"ל שם ה"ג וא"כ איך יהי' כל ז' והוא צריך להיות מופרש כל ז' כדיליף מסיני ולכך ע"כ פירש מטומאת ביתו ודו"ק היטב. והנה שבתי וראיתי דג"ז ליתא דהנה מ"ש דבועל נדה אסור להיות בחיל ע"כ צריך לפרוש ז' ז"א דבאמת בהך דאמרו מביתו למה פירש פירש"י דע"כ הלשכה אינה קדושה דאל"כ אסורה בשכיבה והתוס' דחו שם וכתבו דהקושיא הוא דיפרישו אותו למחילות דלא נתקדשו ובתוס' פירש ב' פירושים אחרים ועכ"פ כל שטומאה הותרה או דחויה ניהו דהי' צריך פרישה מביתו הא יוכל להיות במק"א במקום שלא נתקדש וע"כ צ"ע. והנה ק"ל בסוגיא דקארי לי' מה קארי לי' ורבינא הוא דחידש דטומאה שכיחא דמיתה ל"ש ומשמע דר"ה לא ס"ל כן וקשה דא"כ לרבנן אמאי אין מתקנין לו אשה אחרת תחתי' כר"י וע"כ דמיתה ל"ש וטומאה שכיחא וכדאמר בדף י"ג וא"כ ע"כ מוכרח זה וצ"ע והנה לכאורה ק"ל לר"י דאמר אשה אחרת מתקינין לו תחתי' קשה שוב למה לא יקחנה עמו למקדש כמו דמקשה הש"ס מביתו למה פירש וא"ל דחיישינן שמא תמצא נדה דז"א דהרי באמת דעת הב"י בי"ד סי' קפ"ז די"ג דהבועל את הבתולה אפילו ראתה דם כ"פ מ"ת אפ"ה תלינן דדם בתולים הם ועיין בט"ז וש"ך שם שגם בזה"ז מחזקינן כן ומכ"ש בזמן שכה"ג הי' בבהמ"ק וא"כ כיון דכה"ג ע"כ בתולה מעמיו יקח וא"כ שוב אותה אשה רשאי לשמש עמה ותולין בדם בתולים עד שתחי' המכה וא"ל דעכ"פ משום בועל נדה טמא דז"א דכל שתלינן בדם בתולים והוה כדם מכה שתלינן לעולם ועי' ברשב"א בחה"ה הובא בב"י שם סי' קצ"ג דמשמע בהדיא כן וא"כ למה יפרוש מביתו (מיהו י"ל דניהו דתלינן בדם בתולים מ"מ כל שתרגיש שנפתח מקורה ודאי תהי' טמא) והנראה בזה דהנה בהא דאמרו בדף י"ג דכניס לה ופריך א"כ הו"ל ב' בתים ורחמנא אמר וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד ב' בתים ובשו"ת רמ"א שנדפסו ע"י זקני הגאון מוהר"ל אבד"ק אמשטרדם הקשה שם דלשיטת הרמב"ם דכה"ג אינו נושא ב' נשים שנאמר אשה אחת ולא ב' נשים א"כ למה לא פריך והא אשה אחת א"ר ולא ב' נשים ואני בתשובה בארתי דברי רבינו על נכון ותורף דברי דדוקא בב"א אסור משום דכיון שדעתו לגרש אחת מהן ולא בירר את מי וכל אחת סומכת דעתה שאותה יקיים א"כ אסור לבא עלי' ודעתו לגרשה אבל בזאח"ז כיון דהשני' יודעת שאותה יגרש שנשאה באחרונה א"כ ליכא איסור כ"כ ואף אם איכא איסור עיקר האיסור רק כיון שיהא מוכרח לגרש משום דוכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד ב' בתים וכן נראה מלשון הראב"ד שכתב דבאמת מסתבר כן כדי שלא יצטרך לגרש עיוה"כ ע"ש בפי"ז מא"ב וא"כ היינו הך דמקשה וכפר בעדו ובעד ביתו א"ר ולא בעד ב' בתים יעו"ש ולפ"ז א"א שיקח אותה אשה דבאמת אסור משום אשה אחת ולא ב' ודו"ק אמנם אי קשיא הא קשיא בהא דאמר אי כניס לה א"כ הו"ל ב' בתים ורחמנא אמר וכפר בעדו וכו' ומאי קושיא הא בפ"ק דקידושין יו"ד מבעיא להו אי תחלת ביאה קונה או סוף קונה ונ"מ לכ"ג דמקדש לה בביאה א"א תחלת ביאה קונה הו"ל בעולת עצמו ומסיק דכל הבועל דעתו על גמר ביאה והתוס' וכל הקדמונים האריכו בזה והמתבאר מדבריהם דכל דלא פירש שדעתו לקנות בתחלת ביאה אסור לכה"ג לקדש בביאה ועיין מלמ"ל פי"ז מא"ב הט"ז שהרחיב דיבור בזה ולפ"ז י"ל דכניס לה בביאה ופירש שדעתו לקנות בתחלת ביאה אם תמות אשתו הראשונה ואם לא תמות לא יקנה וא"כ ממנ"פ יפה עושה דאם תמות הראשונה אז ממילא השני' נקנית לו ואי לא לא. הן אמת די"ל דלא משכחת לה דממנ"פ אם היו הקידושין בכסף ושטר והביאה הי' אח"כ אז לשיטת הרי"ף כבר זקוקה ועומדת ונקנית בתחלת ביאה ולפ"ז לדידן דקי"ל ביאה אירוסין עושה וא"כ ע"כ מיירי בקידושין של שטר וכסף דאל"כ כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו מקריא וא"כ שוב שפיר מקשה וכיון דכניס לה הו"ל ב' בתים ולשטת הפוסקים דבלא גמר ביאתו ודאי קונה בהעראה א"כ ע"כ מיירי שבעל בעילה גמורה רק שפירש שדעתו לקנות בהעראה ולפ"ז הא כל דלא קדש מתחלת ביאה לאו נשואין עושה רק אירוסין וא"כ לא כניס לה עדיין וע"כ שקדש מקודם ושוב לא משכחת לה דבזה כ"ע מודים להרי"ף דכל שזקוקה כבר הו"ל זקוקה ועומדת ועמלמ"ל שם ובזה מיושב היטב הא דמקשה והא כל כמה דלא כניס לה לאו ביתו הוא וקשה היאך פסיקא לי' זאת ולמה לא פריך להיפך דאם נימא דקידושין מקריא ביתו שוב הו"ל כשני בתים ולפמ"ש א"ש דאם קידושין סגי משכחת לה בשקדש בביאה ופירש דאין דעתו שיקנה אם לא תמות אשתו וע"ז מקשה דא"כ שוב לאו ביתו מקרי וע"כ דכניס לה ושוב ביאה קונה אף בתחלת ביאה ודו"ק היטב.