ובזה מיושב היטב במה דא"ר ואימתי בזמן שהתרו בו אבל בלא התרו מה יעשו ב' אחין שראו באחד שהרג את הנפש וכ"כ לתמוה דמה ענין התראה לכאן דזה שייך בד"נ והרי בד"נ כ"ע מודו דנמצא א' מהם קאו"פ וא"כ מה זו ענין לד"מ ובש"ס אמרו דשואלין למחזי או לאסהודי וזה שייך בד"מ ולפמ"ש כעת א"ש דהנה כל הטעם של רבי דמקיש ד"מ לד"נ הוא מטעם דא"א להקיש שלשה לשנים בד"מ דממנ"פ בקרובים זל"ז אין ראי' משנים לשלשה ובקרובים לבע"ד א"א לחייב שבועה דהרי יפסל לעדות ולשבועה ולפ"ז זהו כשאמרו לאסהודי קאתי דאז יוכלו לפסלו לעדות ולשבועה אבל כשלא באו לאסהודי רק למחזי פשיטא כל שלא נתכוונו להעיד א"א שיפסלו לעדות ולשבועה דל"מ לשיטת התוס' ישינים בכריתות י"ב דכל שלא נתכוונו להעיד דא"י להעיד א"כ כל שאמרו שלמחזי קאתו לא יוכלו לפסלו אלא אף אם נימא שלא כדברי התוס' זה ודאי דלפסול הא י"ל דהוא כד"נ בעינן תורת עדות גמור בכוונה וכל דלמחזי קאתו אימא לא דקו בעדותן והם חשבו שהי' הלואה והי' מתנה ותדע שהרי בד"נ כל שלא באו לאסהודי לא נפסלו משום קאו"פ וא"כ ה"ה לענין לפסול האדם ג"כ לא נפסל ושוב גם בד"מ כשר דנוכל להקיש שלשה לשנים כשהם קרובים אצל בע"ד וכמ"ש ר"י ודו"ק היטב כי הוא עמוק עמוק והערה חדשה.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן נ״ח (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
