שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן נ״ז (ג׳)

והנה במ"ש למעלה דבד"מ ודאי למחזי אתו אינו מבטל העדות דל"צ סהדי לפי זה מצינו אופן דד"מ יהי' עדיף מד"נ דבד"נ א"צ שיכוין להעיד ובד"מ צריך שיכוין להעיד או על כ"פ שיזמינהו לעד ובזה יתיישב היטב דברי התוס' ישינים בכריתות י"ב שתמה בשו"ת פמ"א דנעלם מכל הפוסקים דעדים צריכים שיתכוונו להעיד ולפמ"ש דבד"מ שחיוב ק"ש אינו רק בד"מ ובכה"ג שפיר צריך שיתכוין להעיד או שיזמינו עכ"פ אבל בד"נ וכן בקדושין וגיטין דצריך עדים על גוף הדבר פשיטא דל"צ שיתכוונו להעיד ובזה א"ש דברי הב"ש סי' מ"ב ס"ק ח' ודו"ק ועיין שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תש"ז. ומדי דברי זכור אזכור מה שראיתי בשו"ת הרשב"א סי' אלף קמ"ח והובא בש"ע חו"מ סי' קכ"ט ס"א בהג"ה בקצרה דבשני עדים שהעידו ששמעו שהודה שמעון שנעשה ערב על יום אחד ואחד מהעדים הי' קרוב לראובן וכתב הרשב"א דכיון שאחד הוא קרוב הו"ל השני רק ע"א ואינו קם רק לשבועה ע"ש וכ"כ בסימן תתק"א והיא תימה דנמצא אחד מהם קא"פ העדות בטל ואף השני לא נחשב כעד דאנן לא קי"ל כר"י רק כרבי דגם בד"מ נמצא אחד מהם קרוב או"פ והי"ל להרשב"א לבאר דתלוי אם נצטרפו בראיה והגדה וצע"ג.