שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן נ׳ (ב׳)

עוד האריך מעלתו להטריף מטעם חסרון מבפנים ודוקא במורנא ל"ל חסרון מבפנים דדרכו בכך משא"כ בזה וכמו במחט ועי' בתב"ש סי' ל"ו ס"ק מ"ד ואף דהתב"ש סותר בזה עצמו עי' בפר"ת מ"ש בזה ועיין בחבור מ"ע בתר"ל ס"ק ג' מ"ש בזה אך לפע"ד כיון שנמצא בין הקרומים לא מקרי חסרון בפנים דמנ"ל שהגיע לבשר הריאה וצ"ע בזה ועכ"פ יש להטריף שוב מצאתי בשו"ת חתם סופר סי' מ"ד שכתב בהדיא דכל שיש נקודות אדומות אין לתלות בשום דבר ואף דאיכא ספק אי מחמת מורנא או שאר דבר הוא טרפה ע"ש ואף שהוא כתב אם ימצא נקב מ"מ כתב דהנקודות מורות על הנקב וא"כ כאן שראינו תולע מכוון כנגדה פשיטא דיש לחוש לנקב וטריפה בודאי וז"ב ופשוט והנה בגוף דברי הפר"ת סי' ל"ו סנ"ח ובמ"ע שורש רביעי ענף שלישי הנ"ל דאם לא בדק אחר נקבים דטריפה באמת שכ"כ בשמ"ח סי' ל"ח סי"ג וע"ש בסי' ל"ז סי"ח בשם עולת יצחק שהעיד שכן ראיה מעשה אמנם לכאורה משמע דאם בדק ולא מצא נקבים דכשר ואתם כתבתם שגם אם בדק ולא מצא נקבים דטריפה וכ"כ בראש אפרים ס"ק ס"ט ובאמת שאינו ת"י לעיין בטעמו ועיינתי במקור הדין במהר"ץ שבהכלו' בדיקה סי' כ"ג כתב רוב נקבים תמצא במקום אדמימות אבל אין ראיה אם לא מצא נקבים ומצד הסברא הי' נראה להכשיר דהרי אם לא מצאו נקבים ועלתה בנפיחה הרי ראינו שאין בו נקבים ולמה יטרף ואף די"ל דמה שנצרר הדם זה מעכב וסותר והו"ל כקרום שעלה מחמת מכה בריאה דל"מ סתומה כמבואר בסימן ל"ג ס"ג מ"מ לפי זה יקשה מהא דאמרו בחולין מ"ו הנ"ל האדימה מקצתה כשירה כלה טריפה ופריך מ"ש דמקצתה כשרה דהדרא בריא כולה נמי ומשני ל"ש והנה שם פירש דל"ש וכשירה כדאמרו אדומה כשרה מדר"נ והתוספות כתבו דל"ש וטריפה ומ"ש אדומה כשרה מדר"נ היינו כשמתלבן בנפיחה והרא"ש הביא עוד פירוש דיש חילוק בין אדומה להאדימה ודחה גם כן והביא בשם רבי' אפרים דהאדימה היינו מחמת מכה בדופן דסופה לנקוב העור ומשמע דהאדימה אין שום חשש שמא יש נקבים וא"ל דיש לחלק דדוקא בהאדימה כולה הוא דאין לחוש לנקיבה אבל בהאדימה מקצתה כיון דאינה כשאר מראה הריאה יש לחוש לנקובה דז"א דא"כ בהאדימה מקצתה יש להטריף ובש"ס אמרו להיפך וגם אנן קי"ל דאין חילוק בין מקצתה לכולה וע"כ דאין חשש מחמת נקבים אך נראה דהדבר נכון דהרי בנתלבן מחמת נפיחה אם כן שוב אין לחוש לנקבים דהרי חזינן דעלתה בנפיחה וא"ל דמחמת הדם שנצרר לכך נסתם הנקב דז"א דהרי נתלבן בנפיחה ואם כן לא נשאר סתומה ולמה עלתה בנפיחה וע"כ דזה אינו מהרוב דנקובים ולכך כשר ובזה ראיה ברורה לשטת המהר"ץ דהבאתי לעיל דלרבינו אפרים ל"מ נתלבן מחמת נפיחה דהרי בלא מכה בדופן גם כן יש חשש שמא נקבה ורק דעלתה בנפיחה ונתלבן ואם כן גם כשיש מכה בדופן מה יש לחוש וע"כ דבזה טריפה אף שנתלבן מחמת הנפיחה וגם מצד הסברא הוא כן דבשלמא אם החשש הוא מחמת עצמות הריאה ששלט לקותא מכח דנתאדמה אם כן כל דנתלבנה ג"כ כשרה דנסתלק הלקותא אבל בנתאדמה מחמת מכה וחיישינן שסופה לנקוב אם כן מה מועיל מה שנתלבנה אחר הנפיחה דהא אין האדמימות מחמת עצמה רק משום המכה וכל שסר המכה סר הסיבה וע"כ דטריפה ובזה ומיושב שיטת המהר"ץ על נכון. והנה מצאתי במהר"ץ שם דאם יש בחלל הגוף מים יש לבדוק אחר נקבים והפני משה והפר"ח סימן נו"ן הנ"ל לא הזכירו מזה דבר ועיין ברא"ש שהקשה דאם נתלבן בנפיחה מה קמ"ל הא כל מילי דריאה כשהוא נפוחה משערינן ולפמ"ש דטובא קמ"ל דאף דעל הרוב כל מקום שיש אדמימות יש נקבים אפ"ה ל"ח לזה כיון דעולה בנפיחה וכמ"ש. והנה במ"ש למעלה דאף דהתולע נייד אפ"ה יש לחוש שמא הוא במקומו כעת ראיתי דיש ללמוד מהא דאמרו בנזיר דף ל"ט ת"ש מהא אנבא חיה דקיימא בעקבא בינתא ואי ס"ד מלתחת רבי ברישא ברישא דבינתא בעיא למיקם ומשני לעולם מלתחת רבי ואגב חיותא נחית ואזלי אנבא ואחר כך אמר במתה משום דלית בה חילא שריג ואזיל הרי דלא מסתבר כלל לומר דבע"ח פורח ואינו במקומו ואדרבא במתה אמרינן דשריג ולא בחיה והרי התם הוא באותו שער עצמו רק אי למעלה או למטה ואפ"ה אמרינן דבמקומו ממש הוא מכ"ש דלא מסתבר דנייד ממקום למקום ולפע"ד הוא ראיה נפלאה ועיין בשטה מקובצת שם דמחמת חיותה הולכת לצד השרש ע"ש הרי דלא אמרינן שנודדת ממקומה.