שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ה׳ (ב׳)

ובזה מיושב היטב קושית הנו"ב מהד"ת חאו"ח סי' פ"ו והשעה"מ פ"ד מביאת המקדש דלשיטת התוס' איך אמר ר"י דאם עברוהו מפני הטומאה לא מועיל משום דטומאה הותרה ול"צ לעבר והא בק"פ צריך לעבר והשעה"מ הוסיף דמה מקשה הש"ס מיוה"כ הא שאני ק"פ ולפמ"ש א"ש דלענין שיהיה צריך לעבר השנה פשיטא דכל דהותרה בציבור אין לנו להשגיח על אכילת ק"פ וז"ב ובזה מיושב גם הקושיא השניה שהקשו על התוס' ביומא דף ו' ע"ב ד"ה ר"ת שכתבו דק"פ אינו מקרי ק"צ גמור רק שבא בכנופיא וא"כ מה ראיה מיוה"כ לק"פ ולפמ"ש זה רק אם עושין בטומאה במקום שאפשר לעשות בטהרה אבל לענין עיבור השנה פשיטא דלא מעברין בשביל זה כנלפע"ד ברור אמנם אי קשיא הא קשיא בהא דאמר ר"ש אם מפני הטומאה עברוה מעוברת אלא מפני מה בקש רחמים על עצמו אלא מפני שעיבר ניסן בניסן ומהיכן הוכיח זאת ודלמא באמת אם עברה מעוברת ורק זה אם כשנעבר השנה יהיה נעשה בטהרה שפיר אז מותר לעבר אבל כאן שאף לאחר שעברוה היו מוכרחין לעשות בטומאה שלא יכלו להתקדש כ"כ וכמ"ש ככתוב כי מרבית העם אשר לא הטהרו וא"כ כיון שב"כ וב"כ היה הטומאה נדחית בציבור א"כ שוב בקש רחמים על עצמו דלמה עיבר בחנם ודחה העם מלעשות הפסח בזמנה אחרי שסוף סוף עשו בטומאה והיא קושיא נפלאה להמעיין בכתובים ומדוקדק בזה הכתוב שזה שהכתוב מספר שאחר שהוכרחו לעשות בטומאה א"כ התפלל עליהם שאכלו שלא ככתוב אמנם נראה כיון דחזקיהו לא ידע וחשב שיוכלו לטהר עצמם א"כ כל דבדיעבד אם עברוה מעוברת שוב היה יכול גם לכתחלה לעבר אחרי שבדיעבד אם עברוה מעוברת וכעין שכתב הר"ן פ' הכותב כיון דבדיעבד מה שגבה גבה גם לכתחלה מגבינן לי' דהרי אם נגבהו שוב יהיה מה שגבה גבה וה"ה כאן שוב גם לכתחלה מותר אחרי שבדיעבד אם עברוה מעוברת.