שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן מ״ה (ב׳)

והנה הא דאמרו בחולין מ"ח וכן קי"ל בסי' מ"א בהתליע הכבד דאם נשתייר כזית במקום מרה דכשר ל"ק דשם מיירי אם הוא כשרה מצד שניקב הכבד אבל התולעים עצמם ודאי אסורים ואין קושיא מזה אמנם עכ"פ לאסור כל הכבדים משום שנמצא בהם מאטליצע לפע"ד האיש ספק שמא לאחר שחיטה הוא ולדעת הרשב"א ודעימי' ל"ש בהם משום שרץ השורץ ולא משום אבמה"ח וספק שמא לא נמצאו כלל וא"כ יש כעין ס"ס ובפרט דמה שבריה אינה בטלה הוא רק מדרבנן ומה"ת בטל ברוב ומה גם דהוא לפגם וע"כ נראה דשרי ואין להחמיר בזה. והנה מ"ש הרב מטרעביוולא דבש"ס משמע משום לאו דבנבלתם תשקצו הוא דאסור ולא משום אבמה"ח וע"ז הקשה דא"כ מה משני הש"ס בהמה דבשחיטה הוא דמשתרי ומשמע דמשום אבמה"ח הוא וע"ז כתב דאסמכתא בעלמא הוא ובאמת שהיא תימה דא"כ מה הקשו תוס' על רש"י בהך דקוקיאני דמ"ט מאן דשרי והא דרשו לרבות הדרנים שבבהמה והא אינו רק אסמכתא בעלמא ולאידך לישנא לא ס"ל הך דרש שהוא רק אסמכתא וע"כ דבאמת הוא איסור תורה ובגוף קושיתו כ"כ הפירוש ובגוף קושית התוס' על רש"י כ"כ בזה וכעת נ"ל דהנה לכאורה קשה טובא בהך דקוקיאני שרי דמינה קא גבלי ופירש"י דלאו שרץ השורץ על הארץ הוא וקשה טובא הא מ"מ כל דל"ש שחיטה בגוייהו לתסיר משום אבמה"ח כמו דרני דבהמה אך נראה דבאמת רש"י כתב דלא שרי משום כל בבהמה תאכלו דיש לו חיות בפ"ע ול"ד לשליל וצ"ב הא גם שליל יש לו חיות בפ"ע אך ביאור הדבר נראה דשליל ירך עובר אמו הוא אף דיש לו חיות בפ"ע כמ"ש התוס' בסנהדרין פ' מ"מ הוא חלק מחלקי האם ומכח הבהמה קאתי ושפיר שייך לומר כל בבהמה תאכלו אבל הנך דרני דגדלין בפ"ע בין עור לבשר וכן יסד המלך בטבע א"כ אינם מתיחסים כלל להבהמה ול"ש כל בבהמה תאכלו וז"ב ולפ"ז הנך קוקיאני דמינה קגבלי והיינו מן הבהמה עצמה קגבלי וא"כ הוא חלק מחלקי האם ושפיר מותרין מכח כל בבהמה תאכלו ולכך בקוקיאני ל"ש למדרש מנבלתם תשקצו ודוקא בדרני הוא דמרבינן ומיושב היטב קושית התוס'. עוד נ"ל עפ"י דברי הרמב"ם פ"ב ממא"ס הי"ז שכתב שהחילוק שחלקו בין דרני דבשרא לדרני דכוורי הוא דוקא כשנתהוו לאחר מיתה אבל כשנתהוו מחיים אף בדגים אסור דמעלמא קאתו ולפ"ז נראה לפע"ד דלכך ל"ש כל בבהמה תאכלו בדרני דהא לאחר מיתה נתהווה ואטו אם נתהווה עובר לאחר שחיטה תשתרי ולפ"ז קוקיאני דמחיים נאסרה א"כ שוב כל דמינה קגבלי ול"ש משום שרץ השורץ על הארץ שוב גם משום אבמה"ח ליתא וז"ב כשמש ומיושב היטב קושית תוס' ולפע"ד מכאן הוציא הרמב"ם דינו דמיושב בזה קושית התוס' ומעתה בנ"ד אם נימא דמחיים נתהוו האמאטליצע ומינה קגבלי ל"ש לא משום שרץ השורץ על הארץ ולא משום אבמה"ח וכן לפי החילוק הראשון במאטליצע דאין גדלין בפ"ע שפיר שייך כל בבהמה תאכלו וע"כ נראה לפע"ד להקל ובפרט שדעת ראבי' דבבהמה ל"ש שרץ השורץ ולא אבמה"ח ואף דהפר"ח האריך לחלוק היש"ש החזיק דבריו ועכו"פ שכתב ראיה לזה ומה גם דכיון דהוא הפ"מ דאף לנכרים אסור למכור דהוא אבמה"ח וכמ"ש הפרמ"ג א"כ הרי אמרו חולין מ"ט דאסורא דאורייתא ואת אמרת התורה חסה על ממונם של ישראל משמע דבאיסור דרבנן שייך לומר התורה חסה על ממונם של ישראל וא"ל דכאן האיסור הוא מה"ת רק שמה"ת בטל ברוב אבל ז"א דכל שאין בהם כזית בצירוף כ"כ שאין שייך כאן ח"ש ומותר מה"ת ושוב שייך התורה חסה וע"כ נלפע"ד הדבר ברור להקל בזה ויעלזו חסידים בכבד ולדעתי ישלחו הדברים להרב אבד"ק סקאלא אקוה כי ימצא נחת ויחזור בו מהוראתו.