שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן מ״ד (ג׳)

והנה בגוף יסוד ההיתר שיסדתי דאחזוקי איסורא לא מחזקינן הנה מצאתי כעת ראי' ברורה מע"ז דף י"ב בהא דאמרו לא הלכה לצור מימיך וראיתי ישראל ונכרי ששפתו שתי קדירות ע"ג קירה ולא חשו להם חכמים ועיין ברי"ף בר"ן שם שביאר הטעם דאחזוקי אסורא לא מחזקינן ואף רבא ורבה בר עולא מודים דאחזוקי איסורא לא מחזקינן רק דחשו שמא שלא מדעת נתחלף לו אבל לאחזוקי איסורא בידים לא מחזקינן ע"ש ומזה ראיה ברורה דאין להחזיק איסורא וה"ה כאן כיון דמה שנעשה זבובים אינו שכיח רק בהיותם במחובר בלחין כמ"ש הסמ"ק הובא בט"ז מה"ת להחזיק איסורא ואף לפמ"ש הרשב"א בת"ה שיש שני מיני רחשים והרחש הגדל בתלוש נעשה זבוב ע"ש באמת אם בתלוש היה מהראוי להיות רושם מבחוץ וגם בלא"ה היה נראה להקל כמ"ש הפר"ח ס"ק למ"ד דהעיקר כהסמ"ק וא"כ א"ש ההיתר שוב מצאתי בפרי תואר סי' פ"ד ס"ק ח"י שכתב דאין לסמוך על בדיקה מבחוץ כי יש פירות שמתליעים בפנים ואין רושם כל עיקר מבחוץ כגון זרעונים הנקראים גוגאריס וכו' וכמו כן יש לחוש לכלם לכן אין לסמוך ע"ז בשום פרי ואפילו בפולין שדרכם לעשות ניקוד השחורה מבחוץ לפעמים לא ישחירו ויש בתוכם תולע וצריך בדיקה מבפנים ע"ש שהאריך וא"כ דברי המורה נכונים ומ"מ נראה לפע"ד בכ"ז באם דרכו להיות תולע מבפנים בלי מקרה המסבב אבל כל שיש לתלות שע"י מעשה הזאת נתהווה הדבר כמו כאן יש לומר ע"י שהיו לחין במחובר הוא דנעשו התולעים זבובים וא"כ כל שהיו יבישים אין לאחזוק איסורא ומ"מ המחמיר תע"ב.