שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן מ״א (ב׳)

והנה מדי דברי בענין בדיקה וביטול ארשום כאן מה שנתחדש לי בשנת רכ"ג ה' שבט א' בשלח במ"ש רש"י דבודקין כדי שלא יעבור בב"י וב"י והקשו כיון דהבודק צריך שיבטל ובביטול בעלמא סגי א"כ למה צריך בדיקה והנה האיר ד' עיני ומצאתי דבר חדש כמדומה שלא קדמני אדם מעולם דהנה בריש כל שעה דף כ"א ע"א ברש"י ד"ה ולאו אדעתי' כתב בזה"ל לבטלו קודם שיבא הפסח דקסברי מצוה עליו לבערו מן העולם ולא שיהא קיים עכ"ל הנה האיר עינינו דמה שאמרה תורה לא יראה ולא ימצא הוא עיקר מצותו שיבערו מן העולם ולא יראה ולא ימצא כלל בעולם ומ"מ אם בטל לחמץ גם כן לא עבר על ב"י וב"י דהרי בחמץ שה"ש לא הקפידה תורה אבל עיקר המצוה שלא יהיה בעולם ולכך בודקין שלא ימצא החמץ כלל בעולם וז"ש בביטול בעלמא סגי ולכאורה אם מצות התורה בשניהם דהיינו או בביטול או בבדיקה כדעת הר"ן ודעימי' מה הלשון סגי אבל לפי מ"ש עיקר המצוה הוא שיבערו מן העולם לגמרי והביטול היא ג"כ תקנה שלא יעבור על ב"י אבל עיקר המצוה הוא שיבער לגמרי מן העולם אבל בביטול סגי ולכך עיקר המצוה הוא שיבערו על ידי בדיקה אבל חז"ל תקנו להיפך שאף שבודק מבטלו גם כן דלמא משכח לבתר אסורא דל"מ מבטלו ודו"ק. ובאמת שהמצוה לקיים עצות ביעור חמץ כ"ז שהוא שלו כמבואר סי' רס"ב בשם המהרי"ל ולכך עיקר המצוה בחמץ לבערו ולא לבטלו ודו"ק ובזה נלפע"ד הא דכתב הכלבו לחלק דבחמץ ידוע ל"מ ביטול הוה משום דבזה עובר על ב"י וב"י והתורה רצתה שלא יהיה בעולם אבל חמץ שא"י א"צ לחפש אחריו וסגי בביטול בעלמא ולא הצריכה תורה לחפש ולבדוק אחריו כעין דאמרו בשילוח הקן דא"צ לעלות בהרים ובזה מיושב מה דנחלקו ר"י ורבנן ור"י ס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה והקשו כלם הא מפררין וזורה לרוח לא גרע מביטול ובביטול סגי ולפמ"ש א"ש דבאמת סגי בביטול אבל כיון דמצוה מן המובחר שלא יראה בעולם כלל לכך צריך לר"י שריפה ולרבנן פירור דבביטול לבד אף דסגי אבל מ"מ לא קיים המצוה כהוגן עד שישרפנו או יפרר דהוה כמי שאינו בעולם ולר"י צריך דוקא שריפה שלא יהיה בעולם כלל ודו"ק ובזה מיושב מה שפירש רש"י בדף ד' מדאורייתא בביטול בעלמא סגי מדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערנו והקשו בתוספות דתשביתו היינו ההבערה מדאמר ר' עקיב' מצינו להבערה שהוא אב מדאכה והתורה אמרה תשביתו ולפמ"ש יש לומר דבאמת בביטול בעלמא סגי והיינו דלא עבר בב"י אף דמצותו שלא יהיה בעולם וז"ש רש"י דמדלא כתיב תבערנו וכתיב תשביתו והרי בפירור וזורה ישנו בעולם עדיין וע"כ דסגי בביטול ופירור לא גרע מביטול אבל לר"ע דאמר דהוא אב מלאכה וס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה ממילא עיקר מצותו שלא יהיה בעולם ולדידיה לא סגי בביטול ולזה מיושב מ"ש רש"י דש"מ אין ביעור חמץ אלא שריפה דאל"כ יכל להשליכו אובערו בכל דבר והקשה הפ"י הא אחשביה תורה לשריפתו ולפמ"ש א"ש דהרי אדרבא כתיב תבערנו ורק אם נימא דאין ביעור חמץ אלא שריפה אם כן עיקר ב"י וב"י לא נתקיים עד שישרפנו והוה אב מלאכה אבל אחשבה ל"ש דהרי לא כתיב שריפה בקרא רק תשביתו ודו"ק היטב כי הוא דבר חדש ודו"ק היטב.