ודרך אגב אזכיר מה שהאריך השאגת ארי' שם בסי' ע"ח דלר"ח דאמר עד שיהי' עמו בעזרה ל"ש מ"ע דהשבתה דהא הוה כיחד לו מקום ע"ז הקשה אותי הרבני המופלג מוה' איצק היילפרין מקאזליב ני' בש"ק יתרו תרח"י דעזרה יש לו דין חצר השותפין ויפה העיר ועיין בב"ש סי' למ"ד וצ"ע באבני מילואים שם. ודרך אגב אזכיר דאם נימא דמכניס חולין לעזרה שייך בכל מילי אף דלאו הקרבה ויש בו איסור מה"ת ועיין מלמ"ל פ"א משחיטה א"כ שם דיש לו חמץ בעזרה שוב ילקה משום מכניס חולין בעזרה וצ"ע והנה הקשה אותי לר"ש דס"ל דאם שחט שלא לשמה אינו עובר א"כ שוב הו"ל התראת ספק דיכול לומר דשחט שלא לשמה ואני השבתי דאם נימא דבעי שיוציא בפה שוב לא הוה התראת ספק ועיין מלמ"ל פי"ד מפהמ"ק ואף אם נימא דלא בעי שיוציא בפה מ"מ י"ל דבכה"ג שאינו שוחט לשם פסח רק לשם שלמים והרי סתמא לשמה קאי בודאי בעי שיוציא בפ"ה וצ"ע כי לא עיינתי כלל בגמ' ואני כותב מבחוץ והנה בעש"ק ויקהל פקודי תרח"י נשאלתי בהא דפריך הש"ס ולבתר איסורא לא מצי מבטל והא תניא הי' יושב בבהמ"ד ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו מבטלו בלבו אחד שבת ואחד יו"ט בשלמא שבת אלא יו"ט לבתר איסורא הוא וע"ז נשאלתי דלפמ"ש הרמ"ך דאם יש חמץ בתוך תערובות בכזית בכמה זתים עובר הוא אף שמותר באכילה ועיין מ"א ר"ס תמ"ב וא"כ משכחת לה בכה"ג דיכול לבטלו דהוא ברשותו דהרי מותר באכילה ואפ"ה צריך לבטל דהרי עובר והשבתי דא"כ לא מועיל ביטול בלב דהא כל הטעם דמועיל הוא כמ"ש הר"ן ריש פסחים משום דבלא"ה אינו ברשותו וכאן הוא ברשותו וכעין זה כתב השאגת לישב דל"מ דאוקמא כריה"ג עוד אמרתי ע"פ מה שקשה היאך מועיל ביטול בשבת ויו"ט והא אסור להפקיר בשבת ויו"ט אך באמת הריטב"א בכ"י על שבת כתב דמותר להפקיר כל שהולך לאבוד והרי הוא כמופקר מאיליו והובא בשעה"מ פ"ח מלולב ה"ב ולפ"ז כאן דמבטל בשבת ויו"ט והרי הוא מותר באכילה ועכ"פ אינו הולך לאיבוד וע"כ דמיירי בחמץ גמור ודוק היטב ובזה יש ליישב קושית השאגת וא"ל כיון דעובר על ב"י שוב הולך לאיבוד מקרי דז"א דא"כ שוב אינו ברשותו ובטל כיון דע"כ אתה מחשבו להולך לאיבוד ואף לשיטת הסוברים דא"ה מקרי שלו כל שהולך לאיבוד ומוכרח לבערו בודאי מקרי אינו שלו ולא ברשותו וא"כ ממנ"פ א"ש ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן מ׳ (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
