שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ל״ח (ג׳)

עוד הי' נ"ל דבר חדש דמה דאמרו כיון דאלו מגניב או מתביד חייב עובר בב"י הטעם הוא דהנה בע"ז ובחמץ אסור רוצה בקיומן ועיין רש"י ע"ז דף ס"ד דלכך אסור רוצה בקיומו בע"ז משום דהתורה צותה להשבית ולבטל ולכך אסור רוצה בקיומו ע"ש ולפ"ז בחמץ דהתורה צותה ג"כ להשבית ולבטל אסור שיהי' רוצה בקיומו ואם רוצה בקיומו שוב אינו מקיים מצות התורה שצוותה לשרוף ולבטל והזהיר שלא יראה ולא ימצא חמץ ברשותו ולפ"ז כל שאלו מגניב או מתביד ברשותו קאי ניהו דכ"ז שהוא בעין אינו ממונו כלל מ"מ רוצה בקיומו כדי שלא יתחייב באחריות ושוב אסור ועובר על ב"י וב"י וכמ"ש ובזה מיושב מה שהקשיתי הא הפקעת הלואתו שרי ולפמ"ש א"ש דניהו דבדיני ישראל פטור אבל כל שהעכו"ם יכפהו ע"י דיני עכו"ם לשלם לו הרי רוצה בקיומו שלא ישלם ואסור ובזה נראה ראיה לשיטת הרמב"ם דאף אם העכו"ם אלם ויכול לאנסו מקרי חייב באחריות דהרי מ"מ רוצה בקיומו וא"ל דאינו רוצה בקיומו בגוף החמץ רק שלא יתחייב באחריות דז"א דעכ"פ לא גרע מרוצה בקיומו ע"י ד"א דאסור כמבואר בע"ז דף ל"ב וה"ה כאן וז"ב ובזה מבואר היטב דעכ"פ ביטול בודאי מועיל דמה בכך דאינו שלו מ"מ הא כל האיסור שרוצה בקיומו והתורה צותה להשבית ולבטל וא"כ כל שמבטל ודאי שרי ובאמת גוף סברת השאגת ארי' תמוה דכלפי לייא דבחמץ שלו שבעי הפקר גמור ובפני שלשה ואפ"א בגילוי דעת סגי וכמ"ש הר"ן ריש פסחים ובדבר שא"ש רק שע"י קבלת אחריות בה לידו לא יועיל ביטול והו"ל יציבא בארעא וכמ"ש הרמב"ן והר"ן בע"ז כעין זה דע"ז של ישראל דלא מועיל ביטול ה"מ כשהוא שלו אבל כל שבא לידו ע"י מעשה מהראוי שיועיל ביטול ע"ש וה"ה בזה וע"כ נראה העיקר כמ"ש ודו"ק ובזה מיושב מה דכתבו הגאונים דאם הפקיד חמץ אצל ישראל חברו דהנפקד חייב לבער לא המפקיד ותמה הפר"ח סי' ת"מ דהרי ע"י קבלת אחריות אלו מגניב או מתביד חייב בביעור וא"כ ק"ו המפקיד דאלו לא מגניב הוא שלו לגמרי ולמה לא יתחייב בביעור והיא תימה גדולה ולפמ"ש א"ש דבאמת כל שהפקידו ביד אחר הרי ל"ש לא ימצא בבתיכם דאינו בית שלו ואינו גבולו והתורה לא חייבה בביעור רק כשהוא בביתו וגבולו ושאני הנפקד דכל שחייב באחריותו חייב דהו"ל כשלו ונמצא בביתו וברשותו ובלא"ה נלפע"ד דבאמת מה שהפקידו ביד אחר זה הוה כמו ביעור מרשותו דעיקר כוונת התורה שיוציאו מביתו ועיין בשאגת סי' פ"ג שהאריך בזה וע"כ קצרתי ומצאתי בצל"ח בסוגיא דהלוה לנכרי על חמצו במשנה שם שחידש ג"כ דבקבלת אחריות על חמצו של עכו"ם אינו עובר בעשה דתשביתו והוא כמ"ש השאגת ולפע"ד כמ"ש ודו"ק.