שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ל״ב (ג׳)

והנה לכאורה מהך קושיא דבפסחים נקט מדבר ובחולין נקט חוץ לתחום מבואר דדוקא כל דבר שאין איסורו בכל העולם רק שאותו מקום קבלו עליהם כמו כחל לא אסור רק באותו מקום ובתחומה אבל שם לענין יו"ט שני שזה איסור שנתפשט בכל הגולה פשיטא דכל ישוב אף שאינו בתחום העיר אסור ולכך נקט מדבר דוקא אבל בכל מקום ישוב אף שרחוק מעיירות ואין שם רק יהודי אחד אסור ובאמת שכעין זה מחלק הריטב"א הובא ברדב"ז הנ"ל אמנם כ"ז הוא דוקא לענין תקנה שאינו נוגע לאותו מקום דוקא רק שבני העיר קבלו עליהם אותו איסור כמו כחל אבל מה שהוא נוגע לטובת אותו אנשי העיר זהו פשיטא דכל מי ששייך במסים ועולים לבני אותו העיר דהתקנה חל עליהם וז"ב ובזה נראה לפע"ד דמדוקדק מ"ש הש"ע סי' תצ"ו ס"ג בני א"י שבאו לח"ל אסורים לעשות מלאכה ביו"ט שני בישוב אפילו דעתן לחזור וכו' אבל אם הגיעו לישוב ואין דעתן לחזור נעשה כמותן ואסור בין במדבר בין בישוב וכל חוץ לתחום אין נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם והדבר תמוה דלמה נקט ברישא ישוב ומדבר ואח"כ נקט חוץ לתחום ומ"ש המ"א דחוץ לתחום היינו מדבר הוא תמוה דא"כ למה שינה בלשונו אבל לפע"ד הדבר נכון דבאמת לענין מלאכה ל"ש שום חילוק בין חוץ לתחום דאינו נוגע באותו מקום דוקא דהא זה נתפשט בכל הגולה אבל בחומרי מקום שהלך לשם דהיינו אם אותו מקום נוהג איזה חומרא זה דוקא באותו תחום ודו"ק היטב אבל בסי' תס"ח ס"ד נקט ג"כ ישוב ומדבר ושם ל"ש זאת ומזה מוכרח דע"כ המחבר סובר כשיטת הרמב"ן דהיינו מדבר היינו חוץ לתחום ועיין בפר"ח בסי' תצ"ו בזה והעלה ג"כ דהמחבר אזיל בשטת הרמב"ן. אח"כ הוספתי עוד דברים דבאמת אם נימא דאין כח לשנות במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי צ"ב דא"כ אמאי יכולים לתקן תקנה במידי דאיכא פסידא לכלהו והא אין הפקר ב"ד הפקר כל שאין גדול הדור וצ"ל כמ"ש דכל הטעם הוא דוקא במידי דאיכא רווחא להאי ול"ש הפקר ב"ד משא"כ במה דמפקירים לכל ובזה יש לומר דמה דנחלקו אם במידי דאיכא פסידא יכולים לתקן תלוי בזה דחידש הג"פ אם הפקר ב"ד הפקר אף להקנות לאחר ובמקו"ח סי' תמ"ח האריך בזה ואני הארכתי בזה בתשובה הבאתי דברי רש"ל ביש"ש פ' עשירי דיבמות סי' י"ט דאמוראים נחלקו בזה ועיין תשב"ץ ח"ב סי' ה' וא"כ מאן דס"ל דיכולים לתקן ס"ל דהוה קנין ממש והלשון הב' שבמרדכי ס"ל דאינו רק הפקר בלבד ודו"ק ע"כ בדרך כלל נלפע"ד דצדקו דברי השוחטים שבעיר שהם זכו בזה שלא ישחוט שום שו"ב אלא הם ומה שטוענין בני הכפרים שהוא גזרה שא"י לעמוד בה הנה כבר כתבתי כי ביד בני העיר לתקן כזאת וחייבים בני הכפרים מי ששייך להעיר לקבל עליהם ובפרט שכן המנהג בכל תפוצות ישראל לשלוח שוחט אחד מבני העיר לשחוט בכפרים ופה שהוא עיר גדולה שולחים מסייע אחד לשחוט חוץ לעיר קצת גסות ודקות ומה שכתב שהיו כמה מכשולות. הנה בלי ספק היתה במקרה והמקרה לא יתמיד ובלי ספק השו"ב דהעיר ישגיחו ע"ז ומ"ש שהיה התקנה שלא יקבלו שכר שחיטה הנה לא הבינותי למה יטריח בחנם ומ"ש שמקבלים מהכשרות יותר מהטריפות הנה בזה יש הכחשה בין השוחטים ויוכל להתברר בעיר והנה מצד הדין אפשר דהיה ראוי שיחזור להם השכר שחיטה שקבל עד הנה במה שבא לגבולם והזיק להם אך אפשר דחשוב כמבטל כיסו של חברו דפטור אבל מהיום והלאה אסור לו לשחוט והוא מסיג גבול ועומד בארור שהם זכו ועיין גיטין ד' גבי מכפר לודים ללוד דפליגי בעיירות הסמוכות לא"י ומובלעות בתחומה של א"י הנה מבואר שם דאף בישוב של עיר כל שאינו שייך לה אף שהוא מובלעת בתחומה צריך לומר בפ"נ מיהו י"ל דשם שאני דמ"מ לא גמירי והרי בעכו חצי' לא"י וחציו לחו"ל ודו"ק.