שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ל״ב (ב׳)

מכתבו הגיעני ושמחתי בשמעו משלומו והנה נפשו בשאלתו אודות השו"ב אשר בק' אילינאב אשר שלח לו הרב החריף מו"ה אליעזר יצחק ני' בהרב המאוה"ג מו"ה גרשון ני' אבד"ק אילינאב ולהיות כי בקשו מאד לתת עין בשאלתם כי נחוץ הוא ע"כ חשתי ולא התמהמהתי וד' יהי' בעוזרי שלא אכשל בדבר הלכה בדבר הטו"ת אשר יש להשוחטים שבק' אילינאב הנקובים בשמותם ר' איטצע ור' יוסף השו"ב החדש אשר בא בגבולם שמו מו"ה בעריש ני' וזה אשר טוענים השו"ב מהעיר היות שיש להם חזקת שכר השחיטה מבני הכפרים אשר בק' אילינאב לאשר בני העיר נתנו להם החזקה שיהי' שו"ב גם בהכפרים השייכים לאיליניב וזה לשון הכתב אנחנו ראשי העיר מנהיגי הקהלה בצירוף הרב הגאון דפה התחייבנו א"ע ליתן להשוחטים דפה תוקף ועוז באוהיו"מ לבל ישחטו בני הכפרים הסרים למשמעתינו אצל שום שו"ב אחר חוץ מהם וכעת בא ר"ב ומשיג גבולם ושוחט בהכפרים ע"כ אנחנו תובעים להחזיר מה שהרויח עד עתה ומהיום והלאה לבל ירום ידו לשחוט כלל וכלל בהכפרים השייכים לכאן ואנחנו מוחזקים בהשחיטה בהכפרים הנ"ל מכמה שנים ומקדמת דנא לא היו שום שוחט אחר בהכפרים הנ"ל וגם שכר שחיטה מקבלים כמקדמת דנא ולא העדיפו וגם שוה מכשרות ומטריפות וזה ערך עשרה שנים שלא היו שום שו"ב בכפרים הנ"ל ובן השו"ב דפה היו הולך מקדם בשליחות אביו להכפרים לשחוט ור"ב השיב שהכפרים הנ"ל מבקשים אותו להיות שו"ב מחמת כי רחוק מהם העיר לשלוח אף איזה עוף לשחוט העירה בעת הצורך גדול להם ע"כ לא יוכלו להיות שם בלעדי שו"ב מיוחד להם ותקנת בני העיר לא חל עליהם יען שהוא תקנה שא"י לעמוד בה כפי הכתב שיש ת"י מאת בני הכפרים שקשה עליהם הדבר ובאם שהיה איזה תקנה מקודם שלא ישחוט שום שו"ב אחר בהכפרים רק השוחטים שבעיר מסתמא לא היו התקנה רק באופן שלא יקבלו השוחטים שום שכר שחיטה ומכ"ש שלא יקבלו מכשרות יותר מטריפות אבל עתה שהי' להם שכר קצוב וגם מכשירות יותר מטריפות אינם רוצים לשחוט אצלם רק אצל ר"ב וגם קרה כמה מכשולות ששולחים לעיר לשחוט ע"י עכו"ם ואינם מקפידים שיקח כתב שכשר וסי' ואירע ששחט העכו"ם בדרך וע"כ רצונם שיהיו להם שוחט מוכן וגם אם מחוייבין בני הכפרים להמתין על שו"ב דמתא מהראוי שהשו"ב יבא איזה שעות קודם השחיטה כדי שתתיישב דעתם לשחוט והשו"ב דמתא קשה עליו לעכב עצמו כ"כ ע"כ בקשו שיהיו ר"ב שו"ב וגם מקדמת דנא היו שוחטים מיוחדים לשחוט בהכפרים להיות מוכן להם לעת הצורך והנה הרב המאוה"ג אבד"ק ליביטשוב ני' האריך עד כמה מגיע כח העיר לתקנות וסייגים בנדון ישובי הכפרים הסובבים את העיר קרוב לפרסה ומחצה ויותר וכתב שכל מי ששייך למסים ולעולים לבני העיר עד שם מגיע כח הרב וטובי העיר לתקן תקנות עליהם ולזה כתב דמה שמבואר בש"ג פ' לא יחפור וביו"ד סי' רכ"ח סל"ג דתקנות העיר הוא עד תחום אחד היינו תוך תחום הישוב כי הישוב והעיר שם אחד להם והאריך בזה והנה דבר חדש דיבר הרב וצריך סעד גדול לתמכו כי מקור הדבר בחולין ק"י דא"ל וכי לית לך חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם א"ל חוץ לתחום אכלתינהו וכתב המרדכי דמכאן המנהג שלא לנהוג חומרי המדינה ומנהגם אלא עד התחום ואם העיר החרימו על איזה דבר ויש אחד שעבר על תקנתם חוץ לתחום אינו עובר ע"ש והאריך בזה הש"ג ובאמת שם משמע תחום דוקא וחוץ לתחום אף שיש עוד ישוב השייך לזה חוץ לתחום מקרי ותדע דאטו לא היו בסורא מקום ישוב חוץ לתחום סורא השייך לסורא ועיין בשו"ת הרשב"א הובא בשו"ת מיימוני להלכות אישות סי' כ"ב דלענין נהר שהוא בתוך תחום של עיר אין כותבין בגט רק אם כל תשמישי העיר ממנו וכן הוא בש"ע אהע"ז סי' קכ"ח ס"ד בהג"ה ובשו"ת הרשב"א שם האריך בראיות דתוך תחום העיר אינו נחשב כשינוי אם כתבו והביא הך דחולין ק"י ועוד כמה מקומות דתוך התחום חשוב כעיר וכתב שאף שהביא ראיות הוא רק לדמיון בעלמא ועיין בשו"ת תה"ד בפסקיו סי' קי"ב ובשו"ת מהר"ם פדוואה סי' וא"ו ועכ"פ שם ודאי משמע דכל שהוא חוץ לתחום אינו נחשב בכלל בני העיר אף שיש ישוב סמוך השייך לבני העיר למסים ולעולים וא"כ ה"ה כאן מנ"ל דיהי' חל תקנות בני העיר עליהם הן אמת דבהא דאמרו בפסחים דף נ"ב בישוב אסור במדבר מותר ובמלחמות שם הקשה מהא דאמר רמי ב"ח חוץ לתחום דמשמע חוץ לתחום שרי אף שאינו במדבר וכתב דהיינו חוץ לתחום והיינו מדבר ע"ש וא"כ משמע דחוץ לתחום אינו מותר רק כשהוא במדבר ומצאתי בשו"ת רדב"ז ח"ד סי' ע"ג שהביא בשם הריטב"א עוד תירוץ אחר דדוקא בכחל שלא היו נהיג איסורא אלא בסורא [כצ"ל ומ"ש שם בפומבדיתא ט"ס] שפיר כל שהוא חוץ לתחום מותר אבל באיסור יו"ט שני שנתפשט בכל הגולה אסור כל שהוא בישוב וצריך שיהיו חוץ לתחום לכל המדינה ע"ש ולכאורה נ"ד תלוי בשני התירוצים דלהרמב"ן חוץ לתחום היינו מדבר א"כ כל שהוא ישוב אסור אף שהוא חוץ לתחום ולהריטב"א מותר בדבר שלא נאסר רק במקום אחד ובאמת לשיטת הרמב"ן מיושב שפיר מה דשאל היכן טוותינהו והקשה מעל"ת הא הי' מסתמא בישוב ולא במדבר שמם וא"כ היו לו עצים ולפמ"ש הרמב"ן הי' במדבר ממש אבל להריטב"א קשה ועיין ביש"ש פכ"ה סי' נ"ג וברד"ך בית ד' ועכ"פ להריטב"א משמע דחוץ לתחום דוקא אף שהוא בתוך הישוב השייך להם אך נראה דזה דוקא לענין חרמות ותקנות במלתא דאסורא בזה אין כח ביד בני העיר להטיל חרמות רק על בני העיר ותוך התחום אבל בעניני התקנה שנוגע להקהלה שעי"ז יהיו להם שוחטים הגונים ואם לא כן מאין יקחו שוחטים שיוכלו לכלכל אנשי ביתם ויהיו דחוקים למעות הרבה בעניני צרכי הקהלה הנה בזה דיש כח ביד הרב האב"ד וטובי העיר לתקן תקנה וכל השייך למסי העיר הוא בכלל התקנה הן אמת דבזה נחלקו הפוסקים כמבואר במרדכי פ"ק דב"ב גבי רשאין בני העיר להסיע קצתן על קצתן והביא שני לשונות בשם ר"ת אם רשאין לתקן תקנה חדשה במקום דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי וא"כ כאן שיש רווחא לבני העיר ופסידא להכפרים שצריכין להמתין עד שיבא להם השוחט כמ"ש בטענתם וא"כ אין להם לתקן עליהם שלא מדעתו אמנם באמת מלבד שכבר הכריע הרמ"א בסי' ב' בחו"מ דהולכין אחר המנהג וא"כ הרי זה מנהג בכל תפוצות ישראל שבני הכפרים שייכים להעיר בכל עניני הקהלה ועיין בחו"מ סי' ק"ג וביו"ד סי' שע"ו בש"ך ס"ק י"ב דהעיקר תלוי במי שפורע המס והעולים ובאמת גוף סברת ר"ת דאין ב"ד יכולין לעשות תקנה במקום דאיכא פסידא להאי ורווחא להאי באמת בשו"ת מוהר"ם אלשיך סי' נ"ט האריך הרחיב הדיבור בזה דלא קי"ל כן ולפע"ד סברת ר"ת הוא דכבר נודע מ"ש התוס' דהפקר ב"ד הפקד ל"ש בדבר שיחזרו ויזכו בו ע"ש וגם לפמ"ש הג"פ דהפקר ב"ד הפקר אמרו אבל לא נעשה קנין עי"ז ובמה יזכה ה א"כ כל שיש רווחא להאי במה יזכה זה עי"ז אך כ"ז לפלפולא אבל בעיקר הדין גם ר"ת מודה דדוקא לתקן לשנות ממה שהי' א"י אבל במה שהי' מנהג מקדם יכולים לעשות וא"כ כאן שהיו כן מנהג מקדם לפי דברי השו"ב לא הי' מעולם שוחטים אחרים בכפר זולת מבני העיר א"כ פשיטא שיכולים לעשות כן ואף שר"ב אומר שהי' מקודם ג"כ שוחטים אחרים בכפרים הנה זה יוכל להתברר שם את מי האמת ובר מכל דין אני אומר דכיון דלמגדר מלתא יכול לעשות תקנה אף במקום דאיכא פסידא להאי כמבואר במרדכי ועי' בסמ"ע סי' ב' ס"ק י"ג שם א"כ כאן הוה מגדר מלתא ששוחטי הכפרים מלבד שיש כמה מכשולות בהעמדת הסכין גם אינם מביאים הריאות לפני הרב אב"ד ומקילין לפעמים כדי שימצאו חן בעיני הטבחים כאשר העד העיד בנו הרב המאוה"ג אבד"ק ליבטשוב א"כ פשיטא דכדין יכולים לתקן שיהי' שייך לשוחטי העיר אשר הרב ממונה עליהם וא"כ פשיטא דכל מי ששייך לבית החיים של אותה העיר וגם שייך במסים ועולים לאותה העיר וממשלת הרבנות של הרב על אותן הכפרים והם משלמין לו ג"כ איזה שכירות פשיטא דיש כח לתקן תקנה בזה ע"כ הדבר ברור דשייך לבני העיר וא"כ אם יתברר שלא היו שו"ב מקודם בהכפרים זולת ממי שהוא מבני עיר או בן השו"ב בשליחותו פשיטא שהדין עם השו"ב של בני מתא ומה שאמרו שיש מכשולות במה ששולחים ע"י עכו"ם הנה חלילה שהשוחטים לא ישלחו כתב עם סימן כדינו ולא נחשדו שוחטי העיר על כך וגם הרב יזהיר אותם שישלחו כתב וסימן ומה שאומרים שהשו"ב אין להם פנאי להכין הנה בלי ספק כי השו"ב יש להם סכינים יפים וכלי משחזת בידם ושוחטים כהוגן וכן המנהג בכל הגולה שאחד מהשו"ב דהעיר נוסע להכפרים לשחוט ואין פוצה פה רק שבקהלות גדולות יש שוחט שלישי הנוסע להכפרים ובקהלות קטנות אחד מהשו"ב הממונים נוסע ומה בכך ואני ראיתי כאשר הייתי בכפר לאבין במרחץ סמוך לגריידינג נוסע אחד משוחטי גריידינג להכפר ושם יש שחיטה גדולה בימות הקיץ ואין פוצה פה ומ"ש מעלתו הטעם דאין הנשים שוחטות דהוא לפמ"ש הגאון בש"ע של מוהר"ז שניאור ז"ל דלכך אני מכשירים טופרא אף שבזמן הש"ס הי' צריך בדיקת בישרא ואמר הוא דבזמן הש"ס הי' דמיא כסאסאה כשר וא"כ לזה צריך בקיאות גדולה אבל בזמן הזה שפסול דמיא לסאסאה ובעי שיהיו חלק לגמרי לכך סגי בבדיקת טופרא ולפ"ז כיון דבעי חלק לגמרי והוא טורח מרובה והשערה גדולה להבחין בזה ולכך אין הנשים נאמנות בזה הנה גוף דבריו לא מסתבר לפע"ד דכיון דהם הצריכו בדיקה אבישרא ואטופרא ותלת רוחתא א"כ ניהו שאנו מחמרינן שיהי' חלק לגמרי אבל מ"מ איך לא נבדוק בבשרא ותהי' קולא יוצא מידי חומרא וגם מ"ש בטעם של א"י דנשים אין שוחטות זה לא מסתבר דהא בזמן אלדד הדני בודאי לא החמירו כ"כ בהסכין ולמה לא ישחטו נשים.