שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ג׳ (ב׳)

ועתה אבא למ"ש הגאון מוהרש"ק ני' להשיב על דבריו וז"ל דודאי הדין עם הבעל בכל טענותיו מיהו נ"ל דחייב לשבע שא"י משום חוב אף דהיורשים טוענים שהוא אינו יודע עיין בש"ך סי' רל"ב ס"ק י"ג ובסי' רנ"ה הניח בצ"ע מיהו כיון דהרשות ביד ב"ד להשביע במקום שאינו חייב ולהפיס דעת היורשים יחייבו שבועה שא"י משום חוב שיהי' חייב להחזיר ליורשים וע"ז צווח מעלתו דל"ד להך דסי' רל"ב דשם עכ"פ זה טוען ברי שחייב לו וא"י אם המוכר לא ידע שהי' בדול אבל כאן שהיורשים יודעים שהבעל א"י מנ"ל דחייב שבועה וגם הדין עם הבעל גם אם היה יודע וכמ"ש למעלה וגם מה שייך לברר האמת כאן שאין כאן רמאות ולא כתב הרמ"א בסי' ט"ו ס"ד רק במקום שניכר רמאות וגם מה שייך להפיס דעת אחרי שהם יודעים שהבעל א"י והם מפוייסים ועומדים וכעין מ"ש התוס' בשבועות דף מה ד"ה כדי וגם כיון דהש"ך הניח בצ"ע בסי' רנ"ה א"כ שוב הוה ספק שבועה ואינו יכול להשביע מספק כמ"ש התומים בת"כ אות קכ"ז וכ"כ בתומים בכללי מיגו אות קי"ח דיכול להוציא מספק וא"צ לשבע כל שהחיוב ודאי והשבועה ספק ע"ש וכ"ש בזה והנה מה שחשבתם אתם גם יחד דדברי הש"ך סי' רל"ב וסי' רנ"ה סותרים לפע"ד לא קרב זא"ז דמה שהניח הש"ך בסי' רנ"ה בצ"ע הוא משום דגם היתומים טוענים ברי ואדרבא ברי שלו גרוע שהוא מדייק דמסתמא לא אמר להן וז"א בירור ואולי אמר להם בשקר שפרע וכדומה או שמה"מ אנסיה וכדומה אבל כל שזה א"י וזה תובעו בברי שחייב לו עכ"פ דאף דהמוכר לא הי' יודע היה צריך לשלם לו כמבואר שם בהג"ה רק שזה אינו מאמינו אבל עכ"פ מוכרח לשבע שא"י מאחר שהלה טוענו ברי ובאמת לכאורה צ"ע מה מועיל שזה נשבע שא"י הא מ"מ הוא חייב לשלם כל שהי' מתברר שהיה בו בדיל אף שזה נתאנה כמבואר בהג"ה שם וא"כ מה בכך שלא ידע אבל צ"ל כיון דנשבע ונוטל אינו רק תק"ח באותן השנויים במשנה וא"כ כל שזה נשבע שלא ידע פטור אבל שבועה ודאי בעי ודברי הש"ך נכונים מכל צד ולפע"ד נראה דבר חדש דכיון דהבעל ת"ח כמ"ש מעלתו שמטעם זה רוצים שיתחייב שבועה דיודעים שלא ירצה לשבע ולק"ח וא"כ ניהו דבזה"ז אין לנו דין ת"ח אבל עכ"פ דין צ"מ יש לנו כמ"ש בחבורי יד שאול סי' באורך וא"כ הרי אמרו דלא מזדקקין לדינא בו דהוא צ"מ כמבואר בשבועות מ"א ובחו"מ סי' פ"ב ומשום דלא חשדינן לצ"מ ומכ"ש במקום שאינו חייב רק לאיים עליו אינו בדין שנעשה כן לצ"מ ובפרט שכפי הנראה גם אותן העדים לא העידו עוד רק שטוענים שיבואו לפני ב"ד ויעידו פשיטא דבכה"ג שלא יועיל עדותן רק להזקיקו ע"י איום שישבע כדי להשביע אף שאינו מחוייב פשיטא שאין אנו עושים כן לת"ח ועיין בשו"ת פ"י חח"מ סי' וא"ו ובכנסת יחזקאל סי' צ"ה וגם הוא מודה בנ"ד דאף לצ"מ לא מזדקקין לדינו להשביעו בכה"ג. אחר שכתבתי זאת האיר ד' עיני ומצאתי בשו"ת רדב"ז בהשלשה מאות תשובות סי' רי"א והביאו בעל ס' בני אהרן סי' ק' וז"ל והוי יודע שאפילו שכבר נהגו להשביע שבועה היסת אפילו לצורבא מרבנן וכ"כ הרי"ף בתשובה ואפילו היכא דליכא דררא דממונא ואם הדיין רואה שהתובע מערים כדי גלגל שבועה על החכם או על העני יכול לסלק השבועה מעליו ומ"מ משמתין בסתם על כל מי שחייב לחברו שיודה ואם לאו יהא בשמתא ודבר גדול הוא זה שבעלי תורה ובעלי מעשים אינם רוצים לשבע בב"ד ונמצא אוכלים את יגיעם עכ"ל וא"כ בנ"ד שגלוי וידוע שאינו רק ערמה פשיטא דאין משביעין ואף לא משמתין ודו"ק.