שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קפ״ב (ג׳)

והנה בענין חזקה שע"ש שהבאתי למעל' כשהייתי דטריסקאווץ למדתי מס' חגיגה ובדף כ"א בתוס' ד"ה האונן במ"ש שם דלכך האשה שהי' עליה לידה או זיבה מביא' מעות וטובלת ואוכלת לערב אף דלא בעי הערב שמש וכתבו דהוא מטעם שאינה עומדת בשעת הקרבה וסומכת על חזקה שאין הב"ד מתעצלין ולכך אינה אוכלת עד ערב וקשה לרש"י דס"ל דאמרינן דחזקה שע"ש אף בשל תורה וא"כ ע"כ ב"ד עד פלגא דיומא א"כ יקשה קושית התוס' דעד פלגא דיומא יהי' מותר ומה דכתבו דבקרבן יחיד י"ל דעד אורתא יקשה דא"כ מה נ"מ בין ב"ד לשליח הא גם בשליח מערב ואילך מותר וצ"ל דלר"ש לא אמר ר' שמעי' חזקה שאין ב"ד מתעצלים רק על שוחטים וזורקים וכמ"ש הרא"ש ועיין מלמ"ל פ"ד מבכורות והתוס' כאן כתבו אליבא דר"נ אבל צ"ע למה לא הזכירו התוס' כלל הסוגיא דעירובין הנ"ל אף שהביאו להך דעירובין ומיהו בגוף דברי התוס' שהאריכו אם מחוסר כפורים צריך הערב שמש הנה גם בדברי הרמב"ם פי"ב מאבות הטומאה משמע דא"צ הערב שמש שלא הזכיר רק טבילה בלבד ולא הערב שמש אך במ"ש התוס' דמה דנקט דטבול יום ומחוסר כיפורים חולקים בקדשים לערב ע"כ משום טבול יום נקט הנה ברמב"ם בפ"י ממעה"ק מבואר בהדיא דטבול יום ומחוסר כיפורים ואונן כלם אין חולקין כ"א לאכול לערב ומשמע דס"ל דמח"כ ואונן צריך הערב שמש וצ"ע דמשמע דדברי הרמב"ם סותרים זה לזה דפי"ב מאה"ט לא הזכיר כלל דבעי הערב שמש במ"כ ואונן וצ"ע ועיין ברמב"ם פ"א ממח"כ שכתב הטעם דאין ב"ד מתעצלין ומשמע דאל"ה הי' יכול לאכול מבעוד יום והרבני המופלג מוה' אבלי ני' מדראהביטש השיב די"ל דלכך נקט הרמב"ם טעם זה דאל"ה הוה אסור אף מערב ואילך דלמא התעצל ויפה השיב דהא הרמב"ם פוסק כר"נ ועיין מלמ"ל פ"ד מבכורות אבל באמת הרמב"ם בפי"ב מאה"ט לא כתב רק דצריך טבילה ולא כתב הערב שמש כלל וע"כ דס"ל דא"צ הערב שמש ועיין לח"מ פ"א ממח"כ הי"ב שם ולא הרגיש כלל דהרמב"ם פסק כר"נ ולכך צריך להביא הך דר' שמעון ועיין רש"י ריש פ"ב דזבחים שפירש מחוסר כיפורים זב ומצורע שטבלו והעריב שמשן ולא הביאו כפרתן והוא פירוש חדש דבכל מקום משמע שמחוסר כיפורים היינו שלא הביא כפרתו ולא העריב שמשו וצ"ע.