שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קע״ט (י״ד)

והנה לכאורה ק"ל הא דפריך הש"ס מ"ש סכין דמטביל דחזי לפסח קופץ נמי חזי לחגיגה ומאי קושיא הא י"ל דשאני סכין דזה ודאי קודם שנאבד היום הי' לו חזקת טהרה דודאי הטבילו לצורך פסח ול"ח שמא נאבד קודם וכמ"ש רש"י דתלינן שכעת נאבד דאל"ה בודאי הי' נמצא מקודם וא"כ הי' לו היום חזקת טהרה בודאי לכך ל"ח שמא נטמא דמוקמינן בחזקת טהרה ובפרט ברה"ר דאינו רק חומרא דרבנן משא"כ בחגיגה דיכול להיות שבא במרובה וא"צ לחגיגה א"כ עכ"פ אין לו חזקת כשרות בבירור וא"כ שוב מחמרינן בספק משום חומרא דקדשים אך נראה דלפי מה שנראה מדברי הרמב"ם פי"ג מאה"ט עיקר הטעם דשוחט בה מיד דכיון דאינו רק מעלה בעלמא כל שהוא לצורך עבודה כגון פסח בי"ד דא"א להטביל דגבי הערב שמש לא אחמרו רבנן לזה אמר דא"כ חגיגה נמי כל דצורך לחגיגה ובאופן שיבא במיעוט שוב לא גזרו וז"ב ובזה מיושב היטב הא דמשני כגון שבא בשבת והקשו לדעת הר"ז מקורביל הנ"ל כבר הובא מע"ש ולפמ"ש א"ש כיון דעכ"פ כעת בשבת א"צ לזה שוב גזרו ועשו מעלה וא"כ שוב חיישינן בחגיגה דאין לו חזקת טהרה בבירור דדלמא לא יבא במועט וגם בי"ג כל דיש לו תקנה להעריב שמש פשיטא דגזרו וכמ"ש ודו"ק היטב ומה שצריך לשבירת עצמות לחגיגה נלפע"ד דהוא בשביל עצמות שיש בהם מוח שלא לעבור על נותר ועיין פסחים פ"ג ודו"ק היטב. והנה התוס' הקשו בחגיגה כ"א ד"ה האונן שהקשו אמאי סכין שונה ומטביל בי"ד ושוחט בה מיד והא הוה היסח הדעת וכמו בלבי על הסל ולא על המגריפה וכתבו דהיכא שאין בידו ל"ש היסח הדעת ע"ש והנה הרב מוה' אברהם קאמפף הקשה אותי דלר"י דאמר פסול טומאה אדרבא כשנאבד יש לחוש יותר לטומאה מכשהוא בידו והשבתיו דמשום טומאה ל"ק כלל די"ל דפסח חשיב קרבן ציבור ודוחה את הטומאה ואף דדוקא ט"מ דוחה ולא שאר טומאות אפ"ה כיון דהוה ספק טומאה מותר ול"ח וגם דהוה ס"ט ברה"ר ולא מחמרינן כולי האי כנלפע"ד.