שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קע״ז (ב׳)

ומה שהקשה מע"ל על מ"ש הפוסקי' דאף בדרבנן אמרינין כ"מ דא"ר ל"ת אי עביד ל"מ וע"ז הקשה דהא אמרו דפליגי אביי ורבא בר"ק אי יוצא בדיינים ורבא ס"ל כר"א דר"ק יוצא בדיינים והרי ר"א גופא ס"ל דא"ר א"י בדיינים ומפורש בדרבנן אי עביד מהני. הנה שאלה גדולה שאל מע"ל ולפע"ד נראה לישב ע"ד מ"ש הרמב"ם דכל איסור מדרבנן עובר בלא תסור והקשה הרמב"ן דא"כ למה ספיקא דרבנן לקולא וכ' במג"א בשם התש"בץ דזה הוה כמחילה מאתם שלא יהי' דומה איסור דרבנן לגמרי כאיסור תורה ע"ש ולפי"ז בריבית דרבנן עשו בזה גופא ג"כ א"ח דהיינו בדרך מכירה לכך תקנו שלא יהי' יוצא בדיינים כדי שלא להשוות דבריהם לשל תורה ממש ודו"ק היטב כי היא כלל מחודש עוד אפשר לומר ע"פ מ"ש הש"ך ביו"ד סי' שי"ט לענין מוכר איסורי דבריהם דחז"ל לא עשו איסור דבריהם להפסיד ממון וא"כ לכך א"ר א"י בדיינים. אבל דברי הש"ך תמוהים לפע"ד מכמה מקומות והארכתי בזה בתשובות הרבה ואכ"מ ומ"ש בראשונה היא מחוור לפע"ד זה נלפע"ד להשיבו למען כבודו ולמען למודו וד' יטע בקרבו אהבת תורה ויראת שמים שיהי' רוח המקום ורוח הבריות נוחה ממנו ויתנהו למעלה.