שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קע״ב (ג׳)

והנה לאחר גמר התשובה אמרתי לעיין עוד בזה והנחתיו למשמרת עד הבקר אולי יהי' ד' עמי להתיר האשה הזאת מכבלי עגון והנה ת"ל האיר ד' עיני בדברים חדשים והנה זה יצא ראשונה מ"ש למעלה דאיכא ס"ס להחמיר לכאורה ז"א דאותו הספק שמא לא מועיל זכוי כלל לא הוה ספק כלל דאף דבש"ס לא אפשטא אבעיא אבל המהרש"ל והט"ז כתבו דבזה"ז הוה ודאי זכות ואף שלא מלא לבם להתיר לכתחלה עכ"פ ספק השקול אינו ואף דהתוס' כתבו בכתובות דף ט' לענין ספק אונס דלספק אחד לא מצטרף ולס"ס מצטרף ואם שם כתבו התוס' להקל עי"ז מכ"ש להחמיר אך נראה דשוב עכ"פ ס"ס המתהפך לא הוה דכל הטעם דלא בעי ס"ס המתהפך כתבתי למעלה משום דיש להתחיל בזה הספק תחילה שמא לא מהני זיכוי כלל וכיון שבזה"ז לא הוה זה הספק ספק שקול מטעם שכתבו הרש"ל והט"ז הנ"ל כי בזה"ז הוה זכות גמור רק שלס"ס יכול להצטרף אבל עכ"פ העיקר הוא ספק השני וא"כ אי אפשר להתחיל בספק הראשון מקודם כ"א בס' אי בעי הגיע לידו או לא וכל שאתה מתחיל בזה הספק שוב אי אפשר לומר הספק השני כלל כמש"כ ושוב לא הוה ס"ס המתהפך ולא מקרי ס"ס ובספק אחד שוב לא הוה ספק השקול ומותר אמנם אכתי לא הועלתי דנהי דלא הוה ס"ס להחמיר אבל עכ"פ ספק אחד הוה אולי בעי הגיע הגט לידה וא"כ אסור מספק וצריכה חליצה אך אחר העיון הדבר נכון לפע"ד דלכאורה יש לעיין במה שהאריך הב"י והפוסקים דיש לומר במומר ובמומרת דא"י לחזור בו כשאומר זכה אבל הגט לא הוה עד שיגיע לידה ואמאי מתגרשת אף שיגיע גט לידה והא כיון שהבעל א"י לומר התקבל וזכה דאינו בשליחות לקבלה וא"כ לא יועיל כלל ובטל השליחות וצ"ל דטעמא מאי לא מועיל התקבל משום דחוב היא לה כמבואר בגיטין ס"ב ריש התקבל דאם אמר התקבל אם רצה לחזור יחזור הנה מבואר דגם לשון התקבל מועיל רק דיכול לחזור בו משום דחוב הוא לה ועיין בטוש"ע סי' ק"מ ומ"ש דא"י לעשות שליח לקבלה היא רק דיוכל לחזור בו וכמ"ש הב"י דמקומו מהמשנה דגיטין הנ"ל ולפ"ז כל דהוה זכות לה שוב אינו יכול לחזור בו וא"כ גם לשון התקבל מועיל כיון דזכות היא לה ומ"מ אינה מתגרשת רק עד שיגיע גט לידה כיון דהוא אינו בר שליח לקבלה התורה לא זכתה לו רק בשליח להולכה רק דכל שהוא זכות לה כבר זכתה וא"כ כל דא"צ הזכות רק שלא יוכל לחזור בו שוב אינו מועיל לשון התקבל יותר מזה וז"ב ולפי"ז נראה לי ברור דבכ"מ שיש זכות לה במה שתהיה מגורשת תיכף טרם שהגיע לידה דשמא ימות הבעל טרם שיגיע לידה שוב הוה זכו' גמורה ומועיל לשון התקבל לגמרי שיהי' שליח לקבלה ממש דממנ"פ אם נימא דלא יוכל לעשות שליח לקבלה א"כ גם כשהגיע לידה לא יועיל דבטל להשליחות וע"כ דכל שהוא זכות לה נעשה שליח לקבלה אף בבעל וא"כ ל"צ שיגיע גט לידה וז"ב כשמש לדעתי והן נסתר מחמתו מ"ש המהרי"ק והפנים מאירות דמה שאמר והמזכה גט ליבם דהוה זכות היא דוקא לענין שלא יוכל לחזור בו אבל מ"מ בעי שיגיע גט לידה ולפמ"ש א"א לומר כן ובזה יש להעמיד דברי הר"ן שכתב דשם משמע דהוה זכוי גמורה והיינו כמ"ש דאל"כ הי' בטל לגמרי ועיין ב"י ס' ק"מ שכתב דבס' קמ"ה נכתוב השגות על המרי"ק ובסי' קמ"ה לא נמצא דבר ולפי מה שכתבתי נדחי' דברי המהרי"ק ועיין ט"ז סי' ק"מ ס"ק זיין שגם היא דוחה דברי המהרי"ק גם לענין מומר וכמ"ש בזה דודאי הוו זכות גמור וא"כ זכינו לדין דודאי זכות היא לה וא"כ שוב הדרא דברי היש"ש והט"ז סי' קמ"ה לדוכתא דמועיל זכות בזה"ז ולא הוה ספק כלל וא"כ בדעבד ובשע' הדחק נוכל לסמוך ע"ז ואחרי אשר זכינו לזה ממילא נבוא לבאר גם שאר ריעתות דמ"ש במכתבו שם סאסי בלא אלף נראה דאין לחוש שמא גם בגט הי' כתוב כן די"ל דמסתמא בשעת כתיבת הגט ניסדר ונכתב כהוגן וסתם ספרי דדיינא מגמר גמירי ומכ"ש מי שמוחזק למומחה ומש"ב כאן בלא אלף היא ט"ס וגם לא נצרך לענין ולא דק בזה ותדע שהרי הוא כתב יהודה בה"א ומעכ"ת כתב באלף לבסוף וע"כ דלא דקו בזה וגם מ"ש מעכ"ת דלא הי' שלשה כבר צדדתי לעיל דיש לסמוך על הנוב"י דיבמה לשוק לא הוה דבר שבערוה ומהימן עד אחד אמנם בלא הכי יש לומר כיון דהר"ן כתב בפ' האומר בקידושין דאם עד אחד מברר המועט מתוך הרוב נאמן נהי דלענין חזקה לא שייך זאת דלא שייך מועט החזקה כמ"ש בש"ש שמעתא ה' והרבה הארכתי בזה מ"מ כאן דאזיל לה חזקת א"א רק שאנו מסופקים אם יש עלי' חזקת יבום או שמותרת לשוק בכה"ג שוב ע"א נאמן לברר דלא הוה בחזקה וגדולה מזו מצינו בשו"ת מיימיני לספר נשים סי' ג' דכל שלפי דברי העד לא הוה החזקת איסור נאמן וא"כ ה"ה כאן לענין חזקת יבום לפי דברי העד לא היתה כלל בחזקת איסור ונאמן העד וע"כ נלע"ד ברור דיש להתיר האשה בלי חליצה אך כיון שהוא חומר איסור יראה להצטרף עמנו עוד מרבני ספרדיים אשר שם אם הם ת"ח או משאר מקומות ונמטי שיבא ויסלח לעיין בכל מ"ש אקוה כי ימצא ת"ל שורש דבר ובזה יהי' שלום וברכה כנפשו ונפש הדו"ש.