שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קס״ו (ב׳)

ומה שהקשה על דברת המלמ"ל פ"ט ממכירה להשיג על הכ"מ שכתב דונתן הכסף מורה דוקא בקנין ולא במכירה והקשה המלמ"ל דאימא דנותן הכסף מורה שאין קניין בקרקעות וחליפין וע"ז הקשה מעלתו דהא בתו"כ ובכל התוס' בבכורות דף נ"א ד"ה ואימא דמרבינן מכל ערכך ולא אצטריך ונתן הכסף הנה זה ל"ק דבאמת הרמב"ם פ"ז מערכין ה"א כתב דילפינין מקרא ונתן את הכסף ועיין כ"מ דהביא דברי רש"י דהביא דרשת התו"כ ולא הרגיש דרבינו לא ס"ל כרש"י ולא ס"ל דרשת התוכ' וע"ש וכ"כ רש"י בקידושין דף כ"ז ואולי לא ס"ל דרשת התוכ' ואצטריך לדרש' אחרינא וע"כ דברי המלמ"ל נכונים והלא אני תמה על הכ"מ דעושה דרשות מעצמו מה דלא מצינו כלל שאחר הש"ס ירושלמי ובבלי ידרוש אדם דרשות מעצמו וע' בכללי יד מלאכי שצוח על הרבה מחברים בענין זה ואינו לפני וצ"ע. מ"ש על המרדכי ר"פ האומר שהקשה למ"ד קדושין תופסין בח"ל אמאי לא נימא כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו לקדושין מני' ותירץ כיון דעבר על דבריהם ל"ש לומר דקדש אדעתא דרבנן וע"ז תמה מב"ב דף מ"ח גבי תלוהו וקדש דרשב"ם גריס כל המקדש (ואף שהתוס' מחקו זאת) אפקעינהו לקדושין אף שעשה שלא כדבריהם וא"כ גם בח"ל נימא כן לפענ"ד ל"ק דשם ניהו דתלוה וקדש אבל גוף הקדושין הם קדושין ראויים אם הוה מתרצה אבל ח"ל ושניות דגוף הקדושין אינם ראויים בודאי ל"ש לומר דקדש אדעתא דרבנן דהרי אינם קדושין המסורים לביאה ובכה"ג גם אביי מודה כמ"ש הרשב"א בחדושיו בקדושין דף נ"א דבכה"ג שאין מקום לקדושין כלל גם אביי מודה וא"כ ל"ש שקדש אדעתא דרבנן.