שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קס״ג (ג׳)

מ"ש לענין סרכא בשאר אברים דהתב"ש ס' ל"ט כתב דיש להחמיר בשאר אברים לטעם דאין סרכא בלא נקב והפרמ"ג מיקל בזה וע"ז כתב מעלתו דיש להחמיר אף לשיטת התוס' דיש סרכא בלא נקב רק שסופו להתפרק ובסרכא כסדרן מחמת שהריאה שואבת כל מיני משקין בא מהם הסרכא א"כ ממילא בשאר אברים דאינם שואבת כ"מ משקין שוב מחמירינין והאריך בזה דלא כפרמ"ג דמיקל בזה הנה מבואר בש"ע ס' מ"ג דבועות וסרכות אינו רק בריאה ובאמת השל"ה בשער אותיות אות ק' ובשו"ת משפטי שמואל כתבו להחמיר בשאר אברים ג"כ אבל בשו"ת צ"צ ס' ט' חולק על המשפטי שמואל ע"ש וכן עיקר ועשו"ת ר' משה זכותא שגם באדם חלילה אם יקרה על הריאה איזה מיחוש אזי הוא מסוכן לא כן בשאר אברים וע"כ מפני שהריאה הוא דבר דק ומניף על הלב ע"כ הוא מסוכן יותר וגם בבהמה הוא כן והתוס' הוכרחו לפרש מה שכשר בכסדרן אף שבריאה הוא קשה מאד כל מה שיוולד וע"ז כתבו דכל שהוא כסדרן והריאה שואבת כל מיני משקים אמרינין דמחמת זה נסרך קצת ואינו כאב ומכה כלל אבל בשאר אברים בודאי הוא כשר ולא אשכחן סרכות ובועות בשאר אברים רק בריאה כמ"ש הב"י בס' מ"ו בשם הא"ח ועיין בד"מ שם ואף דבבועות מחמירינין ובודקין גם בשאר אברים מ"מ בסרכות לא אשכחן וע"כ לא יוסיף חומרות בזה דברי הכותב בנחיצה דו"ש באהבה.