שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קס״ב (ב׳)

והנה רואה אני לדבריו כל דיני הש"ע בערובין במבואות שלנו דקי"ל כשטת הפוסקים דכל שאין סמך רבוא בוקעים הוה ככרמלית א"כ נתיר בשני פסין וכל דיני הש"ע א"צ בזה. וזה א"א וכי בכדי טרחו הש"ע והרמ"א וכל אחרונים בזה ובאמת ז"א דבאמת הכ"מ וכ"כ בב"י סי' שנ"ו דהרמב"ם מפרש דאית לי' גדודי כפירש הרשב"ם וא"כ אף הרמב"ם לא ס"ל ההכשר דשני פסין ומע"ל נרגש בזה ונדחק אבל באמת בטוש"ע ס' שנ"ו לא הזכיר כלל מהך דב' פסין והראב"ד צוח ככרוכיא שהרמב"ם ערב וטרף לשון ים ואמת המים בחדא והם ענינים נפרדים וגדודי היינו קצת מחיצות על שפת הלשון ע"ש וכן נראה מהה"מ שכתב בפ' ט"ו שם שדימה לשון ים לאמת המים ואין דעת הראב"ד כן ואין דברים אלו מצוין כדי להאריך בהן ע"ש ואם איתא להא הא יש נ"מ לענין ר"ה שלנו דאינו רק ככרמלית לדעת הרבה פוסקים ואף שהרמב"ם לא ס"ל כן עכ"פ נ"מ בזה לדעת רבים מהפוסקים שס"ל דהוי כרמלית וע"כ דלא התירו רק בלשון ים משום דקל הוא שהקלו במים וביאור הדברים נלפע"ד ע"פ מה דאמרו בגיטין דף ס"ה כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ואידך כי אמרינן כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ה"מ דבר שיש לו עיקר מה"ת אבל כל שאין לו עיקר מה"ת לא ע"ש וכן קי"ל וכבר ראיתי בס' היקר דברי אמת מהגאון בכר דוד ז"ל שהאריך בכלל זה דהכי קי"ל ואינו לפני כעת ולפ"ז בשלמא ים דעקרו הוא כרמלית דאין משכחת לה שיהי' ר"ה בשום אופן ולכך קל הוא שהקלו במים והתירו מחיצה תלוי' וה"ה שני פסין אבל ר"ה שלנו דאין לנו סמך רבוא מ"מ כל שהי' סמך רבוא הי' רה"ר גמור אף עכשיו כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקנו וצריך צוה"פ ולא נתיר בשני פסין וז"ב כשמש ולכך לא הזכירו הפוסקים הך דינא לדידן.