שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קמ״ח (ב׳)

ומפי כבוד אבי הרב הגאון ני' שמעתי דכונת ה"ה במה שכתב דל"ד לביצה שנולדה שאסורה לפי שאין זה דבר הראוי בעצמו אלא לאפות או לבשל שכוון בזה למה שכתבו החוקרים כי זה האש שמוציא מאבנים וכדומה אין בו ממשות בעצם רק שיש לו כח האש שיוכל לאפות ולבשל בו ואם כן ל"ש מוליד דאינו מוליד דבר ממשות כלל ולא דמי לביצה ודפח"ח על כל פנים יהיה איך שיהיה הדבר ברור לפע"ד דבכהאי גונא אסור משום נולד אף לשיטת הירושלמי ובזה נראה לפע"ד לישב קושית הפ"י בביצה י"ב גבי השוחט עולה ביום טוב דלוקה ואמרו דאתיא כב"ש דל"ל מתוך דלב"ה אמרינן מתוך והקשה הוא לפי שיטת הירושלמי דדישה ואילך הוא דמותר והרי שוחט אסור משום מפרק רק דאין צריך לדם בחולין ובעולה דצריך לדם שוב הוה מפרק ומפרק תולדה דדש ודישה לא הותר ביום טוב ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דלא הותר דישה הוא משום דהו"ל מוליד אוכל נפש וזה אסור אבל כאן הא קי"ל דדם מפקד פקיד כדאמרו בכתובות דף ה' וכבר כתבו התוס' בעירובין הנ"ל דכל דמבלע בליעי ל"ש נולד ואם כן ה"ה לענין מפרק דל"ח נולד ואם כן שוב מותר ביו"ט דבשלמא דישה מוליד האוכל נפש עי"ז ואסור ודוק מיהו ברש"י שבת צ"ה ד"ה מפרק משמע דגם תבואה בקשיה הוה ליה כמו פקיד ועיקר וצ"ע בזה עכ"פ דברי הר"ן וסה"ת והמ"א שרירין וקיימים ודלא כפ"מ הנ"ל ומה שכתב הפ"מ דגם הספר התרומה לא רצה לאסור משום נולד רק משום דהוה עושה מלאכה במה שמוליד ובורא הדבר וכפירש"י במחכ"ת מכל הראשונים נראה דספר התרומה אוסר משום נולד ממש וכמו שמבואר מלשון התרומה סימן רל"ה ובחידושי רשב"א בבמה טומנין שם מבואר בהדיא דסה"ת חולק ואוסר משום נולד דלא כשיטת רש"י ודי בזה וע"כ דברי התרומה והר"ן וכל הקדמונים והאחרונים נראה עיקר ושלא כדת השיג הפ"מ עליהם והמעיין יראה שכל ראיותיו שם יש להיות מפקפק ולא נוטל אחת מבנתים ודוק. ולולא שאיני כדאי להכריע בין ההרים הגדולים היה נראה לפע"ד דאי אפשר לפרש כלל דהך דאין מרסקין את השלג הוא מטעם דהוה כפירות שהם עומדות למשקה דהרי אמרו בנדה דף מ"ז דשלג אינו לא אוכל ולא משקה חשיב עליו לאכילה אינו מטמא ט"א למשקה מטמא טומאת משקין ופסקו הרמב"ם בפ"א מט"א הכ"ב ואם כן לפ"ז דשלג אינו לא אוכל ולא משקה רק בשחשב עליו למשקה נוטה יותר למשקה אם כן עכ"פ כשמרסק שלג א"ש בו משקה ועכ"פ עומד למשקה בודאי אינו ול"ש בזה משקה שזב וצ"ע. ובגוף קושית הפ"מ הנ"ל נראה לפע"ד כעת לישב כל קושיותיו דמה שהקשה למה בכל המשקין שזבו לא אסרו משום נולד נראה דבאמת נולד שייך היכא שנולד ביד"ש ענין חדש וא"א לגמרו בידי אדם אבל בגמרו ביד"א ל"ש נולד כמבואר בסימן רנ"ב ועמ"א שם ובסימן תקפ"ו לענין שופר דכל שגמרו בידי אדם לא הוה נולד וע' בשבת כ"ט ולפי זה מה ענין לאסור נולד בשלג וברד או בשומן הא יכול לגמור בידי אדם ולסחוט ולכך הוצרך הש"ס לחדש במשקין שזבו דאסור משום שמא יסחוט ואם כן כיון דאסור לסחוט שוב א"א לגמור בידי אדם והוה נולד גמור וז"ב כשמש ובזה מבואר כל דברי הר"ן שעמד עליהם בפ"מ הנ"ל דתחלה הביא פירש"י דטעם דאין מרסקין משום דדמי למלאכה שבורא המים האלו ומשמע דמשו' סרך מלאכה נגעו בה או משום גזירה שמא יסחוט ולכך בהניחו בחמה ונפשר מאיליו מותר דלאו נולד ע"י אדם ול"ד למשקין שזבו משום דשם בעודם קרושים תורת משקין עליהם והיינו דכל דלא הוה משקין שזבו שוב ל"ש נולד דיכול להיות גמרו בידי אדם היינו שיניחו בחמה ויפשר מאליו או כנגד המדורה ושוב לא הוה נולד אבל בסה"ת אסר משום נולד ואסור ליתן כנגד המדורה וא"כ שוב הו"ל נולד גמור וע"ז הקשה הרמב"ן דשומן כיון דלעולם אוכל הוא אף לרסק ולסחוט בידים מותר דבפירות דלא עומדין למשקין שרי וכונתו כיון דמותר לרסק אם כן הוה גמרו בידי אדם ול"ש נולד וע"ז כתב הר"ן כיון דהוה זב וצלול קודם שנקרש שוב כשנקרש הוה כפירות העומדות למשקין והיינו כיון דאסור לסחוט בידים שוב אסור מתורת נולד ולכך אסור אף כנגד המדורה דעכ"פ כל שא"א לגמרו בידים ממש אסח דעתיה מיניה דלא ידע אם יפשר בחמה ואולי לא יהיו חמה ולא יהיו מדורה ואסח דעתיה מיניה וז"ב כשמש ומעתה מיושב כל הקושיות שהקשה הפ"מ על הר"ן דמה תירץ הר"ן דהוה כפירות העומדות למשקין מ"מ הוה משום סחיטה ומה ענינו לנולד ולפמ"ש א"ש דזה תלוי זה בזה דאל"כ היו מותר לגמרו בידים ושוב ל"ש נולד ונ"מ דמשום נולד אסור אף כשהוחם בחמה וכמ"ש ודו"ק היטב ומה שהקשה על סה"ת דאוסר משום נולד דמ"ש מביצה דאינה אסורה לפי המסקנא רק משום הכנה ולא משום נולד וע"כ משום דאוכל דאפרת הוא ולפמ"ש אין מקום לדבריו דבעומדת לאכילה ל"ש נולד דהא מוכנת ועומדת ויכול לגמרו בידי אדם ול"ש נולד ומה שהביא מהתוס' עירובין מ"ו לפמ"ש התו' מסייע לי שהרי כתבו דלא מתסרי משום נולד אי לא גזרו שמא יסחוט והיינו דנולד ל"ש דהא גמרו בידי אדם וכל דלא גזרינן שמא יסחוט שוב לא הוי נולד ובזה ל"ק מה שהקשה דלמה לא גזרו במולח צנון משום נולד ולפמ"ש א"ש דאם לא גזרינן במולח צנון משום מעבד שוב הוה גמרו בידי אדם ול"ש נולד וז"ב כשמש ובזה יש לישב גם ראיית הר"י מפרי"ז דמביא ראיה דלא כסה"ת מהא דסכה אשה ידיה כנגד המדורה בשמן וסתם שמן קרוש הוא ואפ"ה שרי ולפמ"ש כל דיכולה לסוך בידים ואין בו משום סחיטה שוב ל"ש נולד ודו"ק ועיין מג"א סי' תק"ה דנולד אסור אף בעכו"ם אף דאין מוקצה בשל עכו"ם בנולד אסור ובתשובה ביארתי הדברים בטעמם דבנולד אסח דעתא ולא חשב למעשה העכו"ם כלל וא"כ גם לענין נפשר נגד המדורה כל שאסח דעתי' מלעשותו בידים מקרי נולד גמור ודו"ק היטב.