שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קמ״ז (ב׳)

והנה כאשר חפשתי בספרים מצאתי בירושלמי פ"ק דבפסחים הלכה ח' קרוב לסופו שאמר שם לא נפסלה בהיסח הדעת לא כן אר' יוחנן היסח הדעת דבר תורה ופירש הק"ע שם דהקושיא הוא דאמאי לא השרוף תרומה טהורה בשעה ששית עם הטמאה דהא נפסלה מן התורה כיון דנאסר מן התורה בשעה ששית א"כ נפסלה בהיסח הדעת הרי בהדיא דלא כסברת התוס' וסברתינו דגם שם נאסר מחמת עצמו ואפ"ה נפסל משום היסח הדעת ולפ"ז ישאר הקושיא הנ"ל והקושיא שהקשיתי מיוצא וגם קשה מפיגול ונותר שגזרו בהו טומאה משום עצלי כהונה או חשדי כהונה ות"ל דטמא משום דכיון דנאסר שוב הסיח דעתו ממנו ולכאורה רציתי לומר דבר חדש דכיון דאמרו בזבחים דף מ"ג פיגול נותר וטמא משמשלה האור בהם ברובן פקע איסורן וכן קי"ל כמ"ש הרמב"ם פרק ח"י מפסהמ"ק הלכה כ"א ועמלמ"ל שם פ"ג מפהמ"ק שהאריך הרבה בזה ולפ"ז שוב לא אסח דעתי' מיניה דהא משכחת לה שיכשר ע"י העלאה ע"ג המזבח וצ"ע בזה אמנם בגוף דברי הירושלמי שלא יהי' מזה סתירה להתוס' יש לישב דע"כ לא כתבו התוס' לחלק דבנאבד לא שייך היסח הדעת רק אם נימא דהיסח הדעת אינו רק דרבנן וכדמשמע בתלמודא דידן בפסחים דף ל"ד דאינו רק מעלה בעלמא כמו לר"ל דאינו רק מעלה בעלמא דפסול הגוף אינו רק משום מעלה וכפירש"י וא"כ ה"ה פסול טומאה אינו רק דרבנן ועיין במגיני שלמה שם ולפ"ז שפיר יש לחלק דבנאבד דל"ש שיאבד והוא לא הסיח דעת בידים לא גזרו בזה אבל לפמ"ש הירושלמי דר"י ס"ל היסח הדעת מן התורה ואם כן שוב אין מקום לחלק ובכל ענין שלא כיוון על ההקדש אף שנאבד גם כן פסול וא"כ לפי תלמודא דידן שפיר כתבו התוס' לחלק דבנאבד לא שייך פסול היסח הדעת ולהירושלמי אין מקום לחלק ובכל ענין פסול אף שנאבד.