שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קמ״ג (ט׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

עוד הי' נ"ל דאם נימא דהיתר מצטרף לאיסור א"כ מקרי האיסור בעין דבשלמא כשאינו מצטרף רק שהוא מעורב בתוכו האיסור א"כ הוה ח"ש ע"י תערובות אבל אם נימא היתר מצטרף לאיסור נעשה ההיתר איסור והו"ל איסור בעין וא"כ שפיר מקשה למה לי צירוף כזית דהוה איסור בעין ובכ"ש סגי והתוס' שפיר כתבו דלכך צריך קרא דהיתר מצטרף לאיסור דאם אינו מצטרף שוב הוה ח"ש ע"י תערובות וז"ב כשמש ובזה נראה לפע"ד לישב מה דק"ל טובא בהא דפריך הש"ס בחולין דף ק"ח וסבר רב גדי אסרה תורה ולא חלב והאתמר חצי זית בשר וחצי זית חלב רב אמר לוקה על אכילתו וכו' אמאי לוקה והא חצי שיעור הוא וקשה דטפי הי' לו להקשות דהו"ל ח"ש ע"י תערובות ואינו אסור כלל כמ"ש הכו"פ סי' ק"ט דח"ש ע"י תערובות שרי ובשלמא אי הוה שניהם אסורים א"כ לא מקרי ח"ש ע"י תערובות דשניהם גופים של איסור אבל אם גדי אסרה תורה שקבל טעם מן החלב ולא החלב א"כ הו"ל ח"ש ע"י תערובות ושרי ולפמ"ש א"ש דכיון דגדי אסרה תורה א"כ הגדי הוא האיסור והו"ל בעין ואסור ובחידושי הוספתי בזה דברים דלפי מה שהראתי מדברי הרשב"א בת"ה והמרדכי הא דהיתר מצטרף לאיסור הוא בקדשים לפי שהם היתר בפ"ע רק שאירע בהם פסול שכעת נתמעט זמן אכילתם או שזה אסור לזרים אבל בפ"ע כשרים הם ולכך שייך נעשה נבלה דהיתר מצטרף לאיסור ולכך גם בב"ח נעשה נבלה לפי שחצי זית בשר וחצי זית חלב לוקה ע"ש ובכו"פ סי' ק"ה ס"ק מ"א ולפ"ז בב"ח דהיתר מצטרף להיתר ונאסרים שניהם א"כ שוב הוה כאיסור בעין ובזה מיושב היטב מה דק"ל טובא לשטת הרלב"ח דח"ש כל שהי' לו שעת הכושר אין אסור ח"ש א"כ בב"ח דלוקה בחצי זית בשר וחצי זית חלב אף שכל אחת בפ"ע מותר ע"כ דשניהם ביחד הם גופם של איסור והוה כזית א"כ לפ"ז לרב דס"ל דגדי אסרה תורה ולא חלב שוב הו"ל חצי שיעור שהי' לו היתר וא"כ הי' לו לפרוך דלשתרי לגמרי ולפמ"ש א"ש דכיון דהיתר מצטרף לאיסור שוב הו"ל כזית ולא פריך רק דאמאי לוקה דמ"מ הו"ל רק ח"ש דחלב מותר וניהו דהיתר מצטרף לאיסור היינו כיון דשניהם היתר ובהתחברם אוסר הו"ל גופו של איסור אבל כל דהחלב מותר שוב עכ"פ ללקות ודאי דאינו לוקה כלל ודו"ק היטב כי הם דברים נפלאים ת"ל.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.