שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קמ״ג (י׳)

והנה בהא דיליף ר"ע טעם כעיקר מבב"ח הקשה הפ"י דא"כ יקשה נזיר דקיל היאך ניליף נזיר מיני' דקיל מכל שאר איסורים וכמ"ש בתוס' להקשות על געולי עכו"ם אף גם דהיאך ניליף כל איסורים שבתורה הא שאני בב"ח דאסור בהנאה ואסור בבישול משא"כ בשאר איסורים והוסיף עוד דלאו פירכא הוא כלל מצד קל וחמור רק מעיקר הדין דאף אם נימא דטכ"ע לא מקרי אכילה אבל מ"מ נהנה החיך וזהו דבר דאסור להנות וסיים שחזר על כל הצדדים ולא מצא מענה והנה טעם יהי' כל שיח אבאר דמ"ש דהיאך ניליף נזיר לכאורה דבריו תמוהים דהרי בנזיר ס"ל לר"ע עוד עדיף מיניה דהיתר מצטרף לאיסור ומכ"ש דטעם כעיקר אסור בנזיר וצ"ל דהא גופא אקשי להפ"י דמנ"ל לר"ע לדרוש היתר מצטרף לאיסור ממשרת ודלמא משרת לא אתי רק לטכ"ע דה"א דנזיר קיל ואף טכ"ע ל"ש ביה קמ"ל משרת לטכ"ע ומנ"ל דהמל"א אמנם עדן קשה דא"כ יקשה דאחר דבנזי' טכ"ע דאוריית' ממשרת אם כן כ"ש שאר איסור ול"ל הלימוד מבב"ח אך ז"א דאטו בב"ח מיתורא נפקא והא בב"ח אצטריך לגופיה דשניהם היתר הם ומה"ת לאיסורא אי לא דגלי קרא ורק דר"ע ס"ל דיליף כל התורה כולה מזה במה מצינו ולא ס"ל דהוה חידוש אבל עכ"פ אינו מיותר ואם כן שוב יש לומר דמשרת אתי לטכ"ע בנזיר ומנ"ל המל"א בנזיר כיון דקיל איסורו אך עדיין עכ"פ ל"ק קושית הפ"י דמנ"ל שאר איסורין דז"א דהא זה עכ"פ יש ללמוד ממשרת דעכ"פ טעם כעיקר יש בזה ואם כן עיקר הקושיא דמנ"ל דהמל"א בנזיר דלמא אינו רק בטכ"ע ולא בהמל"א אך נראה שגם זה ל"ק דהנה בנזיר דף ל"ח ע"ב אמרו דת"ק לא מדמי כל איסורי נזיר לשתיה ור"ע דמדמה אכילת בכזית אף שתיה בכזית ופירשו התוס' שם דבאכילה כ"ע לא פליגי ואף למשנה ראשונה בכזית ורק בשתיה הוא דנחלקו דת"ק ס"ל דאף דאכילה בכזית שתיה ברביעית ור"ע ס"ל דשתיה ג"כ בכזית ולפ"ז נראה לי ברור דאי אפשר לומר דלר"ע משרת אתי לטעם כעיקר דהא ל"צ קרא דמה נ"מ בין טעם לעיקר דאחר דעכ"פ נהנה בכזית לו יהא דלא מקרי אכילה עכ"פ מידי שתיה לא יצא ובמידי דהוא בר שתיה שתיה בכלל אכילה ועיין תוס' חולין ק"כ ומכ"ש כאן דכתיב וכל משרת ענבים לא ישתה ופשיטא דעכ"פ שתיה מקרי דהרי נהנה החיך בכזית ובשלמא לרבנן כיון דשתיה ברביעית שפיר למד טעם כיעקר מנזיר והיינו להתחייב בכזית ומתורת אכילה ואף דאינו ממשו כעיקר רק הטעם מקרי אכילה אבל לר"ע אף דלא מקרי אכילה מידי שתיה לא יצא וע"כ דאתי להורות דהמל"א ואם כן שוב נוכל לילף שאר איסורין מבב"ח דא"ל דשאני כל איסורים מבב"ח דחמיר וגם עכ"פ נהנה דהרי חזינן דבנזיר דקיל מכל איסורים החמירה התורה אף בהמל"א מכ"ש בטעם כעיקר בשאר איסורים (ועיין מהרש"א בתוס' ד"ה אר"ע ודוק) אמנם בגוף הקושיא נראה לפע"ד דאין התחלה לקושיא דהנה בחולין ק"ח אמרו דהאוכל חצי זית בשר וחצי זית חלב לוקה והיינו דשניהם ביחד נעשו גוף איסור והיינו טעם כעיקר דאינו חייב רק דרך בישול ואם כן שפיר נלמוד דטכ"ע דאורייתא דאי נימ' דלא מקרי אכילה רק בב"ח דעכ"פ נהנה או דחמיר איסורו שאסור אף בבישול והנאה יקשה דזה דוקא אם כבר הוא בב"ח דהיינו כזית בשר עם כזית חלב דהו"ל איסור גמור דנבלע בהבשר חלב כזית ואם כן שייך לומר דלא ילפינן מבב"ח דעכ"פ נהנה אבל אם אכל חצי זית מזה ומזה לא מקרי בב"ח כלל שיאסור בהנאה דהא אין בו איסור כלל ובשאר איסורים טעם כעיקר לאו דאורייתא ובמה נאסר בב"ח דלא שייך לומר דעכ"פ נהנה מבב"ח דהא אינו נהנה רק מחצי זית וע"כ דטכ"ע בכל איסורים מן התורה וא"כ תיכף שקבל החצי זית בשר טעם החלב או אפכא נעשה איסור ואם כן שניהם ביחד נעשו איסור אחד וא"כ שפיר ילפינן טכ"ע מזה לשאר איסורים וז"ב כשמש. ובזה מיושב היטב קושית התוס' בהא דאמרו ורבנן מבב"ח מ"ט לא גמרי דחידוש הוא והקשו דאם כן לאביי בחולין דף ק"ח דס"ל דלאו חידוש הוא למה לא יליף טכ"ע מבב"ח ולפמ"ש א"ש דהרי באמת צ"ב לאביי היאך יליף טכ"ע בכל איסורין מבב"ח דלמא שאני בב"ח דאסור אף בהנאה וכקושית הפ"י וא"ל דא"כ שוב אינו מקרי בב"ח דז"א דלמא באמת חידוש הוא דחדשה תורה בב"ח ואף דליכא טעמא וכמו דפריך אביי אי חידוש הוא אפי' כי ליכא נ"ט נמי וצ"ל דבאמת אביי ס"ל בעלמא ג"כ טכ"ע דאורייתא ויליף ממשרת ואם כן לא מסתבר ליה דבב"ח יהיה חידוש גדול כ"כ אף בליכא טעמא ודי לך בו חידושו דשניהם היתר ואפ"ה בהדי הדדי אסור ואם כן שוב אי אפשר למילף טכ"ע מבב"ח דאם כן תצטרך לומר דבב"ח אף בליכא טעמא נמי ואם כן שוב ליכא למילף מינה ובזה מיושב היטב דברי הש"ס שם דלכאורה אריכות לשון שלא לצורך הוא דהי' לו לומר טעמו ולא ממשו דאורייתא דיליף מבב"ח ועפ"י בפסחים שם ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מבב"ח א"א למילף טכ"ע כקושית הפ"י ורק דע"כ טכ"ע דאורייתא דאל"כ איך שייך בב"ח דהא כל חד בפ"ע שרי וזה דאמרו מבב"ח מ"ט לא גמרי דחידוש הוא והיינו דלא הוה בב"ח כלל דהא אינו רק חצי זית ולא נעשה עדן איסור וז"ש רש"י דהחידוש הוא דכל חד בפ"ע שרי והתוס' שם תמהו ע"ז דהא זה דחה בש"ס שם דכלאים ג"כ כן ולפמ"ש א"ש דלא כוון לומר דהוה חידוש ולא ילפינן מיניה רק דלא נוכל למילף מבב"ח דשאני בב"ח דאסור בהנאה וע"כ לומר דאל"כ לא הוה איסור בב"ח כלל דהרי כל חד בפ"ע שרי ואם כן צריך אתה לומר דכיון שעכ"פ אסרה תורה א"צ בב"ח נ"ט כלל וא"כ כי לא יהיב טעמא נמי אלא ע"כ דבב"ח באמת יש בו טעם וצריך טעם וא"כ שוב ע"כ טכ"ע בשאר איסורים אסור מקרא דמשרת וכמ"ש ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד ועמוק ומובטחני כי יש לו פנים בהלכה.