שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק״מ (ג׳)

והנה אחר זמן רב למדתי הלכות גיטין ותמהתי מסוגיא זו דאמרו והוא ששייר מקום תורף ולכל השיטות שיש בזה כמבואר בב"י סי' קכ"ג מבואר דתורף הוא מה"ת ולא הטופס וקשיא לי טובא למה שראיתי בשו"ת ב"י הלכות גיטין סי' וא"ו בענין נמחק הגט ונטשטש שכתב בתוך התשובה ותמהני על מי שאומר שאין הטופס מן התורה דא"כ אם לא כתב אלא התורף בלבד היינו שם האיש והאשה והזמן והרי את מותרת לכל אדם כשר מן התורה וזה דבר שלא עלה על הדעת שאם אין שם תיבות קושרות הענין ואומרת שהוא מגרש היאך תתגרש בו ועוד יש לתמוה דא"כ דתורף לחוד הוא מן התורה איך אמרו שהזמן הוא מכלל התורף הרי הזמן אינו אלא מדרבנן משום בת אחותו או משום פירות אלא ע"כ יש בתורף דבר שהוא מדרבנן וכן יש בטופס דברים שהם מן התורה עכ"ל ומאד תמהני דא"כ מה חילוק יש כאן בין תורף לטופס והרי כאן הם פסולים לכתוב הגט ואפ"ה כל הטופס כשר אף דיש בו דברים שהם מדאורייתא וע"כ דהתורף בלבד הוא מן התורה ומ"ש הב"י ראי' מזמן באמת בב"י סי' קכ"ג באהע"ז הרגיש בזה וכתב דאלמוהו חז"ל לזמן כאלו הי' מדאורייתא וכן הוא האמת א"כ לא די שדבריו סותרים למ"ש בעצמו אף גם שדבריו סותרים לכמה מקומות בש"ס כאן וכן אמרו בדף כ"א ע"ב והוא ששייר מקום התורף וביותר ביאור אמרו בדף כ"ו שנאמר וכתב לה והא כי כתיב לה אתורף הוא דכתיב אלא אימא משום שנאמר וכתב לה לשמה והיינו דשנאמר משמע דהוא תורה ממש כמ"ש הרשב"א הובא בספר הליכות עולם והבאתיו בחבורי יד שאול ומשני משום שנאמר והיינו דזה אינו רק מדרבנן הרי מבואר דתורף דוקא הוא דבעי לשמה שהוא מה"ת וכן מבואר ברש"י שם דגזרו טופס אטו תורף דאורייתא וא"כ מבואר דלא כהב"י דלדבריו גם התורף בלי הטופס אינו כלום וא"כ גם הטופס הוא תורה ודברי הב"י צע"ג ובגוף הדין שחידש הב"י דבנמחק או נטשטש הגט שפסול אפילו בטופס כל שנמחק או שנטשטש כלו או רובו הנה בב"י סי' קכ"ד מבואר להיפך שהרי כתב על מ"ש הרמב"ם בפ"ד בענין מחק ונימוק ונמחק ונטשטש וז"ל ודעת הרמב"ם דכל הנוגע לתורף מפסל מדאורייתא ולכך כתב שאינו גט ע"ש והנה הרמב"ם כתב גם בנמחק ונטשטש אינו גט וע"כ על התורף קאי ולדברי הב"י בתשובה הרי שם קאי על הטופס ואפ"ה כתב אינו גט ועיין בב"י סי' קכ"ה שכתב להקשות מזמן דאינו רק מדרבנן וכתב דאלמוהו חז"ל כאלו הוה תורה וא"כ מבואר שלא כדבריו בב"י הן אמת דהדבר תמוה דלמה בנמחק מבואר בתוספתא ובירושלמי דיש חילוק בין מגופו או שאינו מגופו והיינו מגופו היינו תורף ושלא מגופו טופס ולמה כאן לא מחלק כלל בין גופו או אינו גופו וע"כ הי' נראה לפע"ד דבאמת זה ודאי דטופס אינו רק מדרבנן ומה"ת הי' כשר אם הי' כתוב רק התורף בלבד אבל כל שנתקן הטופס והתורף ביחד ואם נמחק או נטשטש כלו או רובו א"כ אף שהן בטופס מ"מ הרי בעינן כתב שיכול לקרות אבל זה אינו כתב שהרי נמחק או נטשטש ואף שאפשר לקרות התורף מ"מ אינו מקרי כתב כשנמחק ונטשטש כ"כ אף שהתורף יכול לקרות מ"מ כל שחכמים עשוהו כאלו הוא כתב אחד וספר אחד ואינו מקרי כתב כשאינו יכול לקרות כולו ותדע דהרי אם הי' כותב להטופס בפ"ע ותורף בפ"ע אפשר דהי' נפסל משום שני ספרים ולפמ"ש המלמ"ל פ"ב מנערה כיון שהתורה לא כתיב מה שצריך לכתוב רק שכתוב ספר כריתות א"כ גם הטופס כל שחז"ל הצריכו שיכתוב הכל בכלל ספר כריתות ואם כן פשיטא דבנמחק או נטשטש עד שא"י לקרות הטופס אף שהתורף יוכל לקרות מ"מ לא מקרי ספר בנמחק אות או תיבה אחת או שתים שלא יקלקל הכתב כולו כנלפע"ד אבל דברי הב"י וטעמו צע"ג כמ"ש וראיתי בשו"ת נו"ב חלק אהע"ז סימן פ"ה שם כתב במה שאירע שהשליח נפל למים עם הגט ועי"ז נטשטשו כמה אותיות והדיו נתפשט רשותו חוץ לאותיות ובין האותיות ובחלק שבין שיטה לשיטה והאריך בענין נמחק ונטשטש האותיות ולא הזכיר כלל שו"ת ב"י הלז לחלק בין נמחק רובו לנמחק תיבה אחת אך באמת שם מיירי ביכול לקרות האותיות ובזה כשר אף שנמחק ונטשטש כולו או רובו ולכך לא חש רק שמא היו כתוב איזה תנאי ונמחק אך לפ"ז צ"ע דאמאי חש כלל שמא היה כתוב תנאי הא חזינן דאף דנטשטש מ"מ קורין הכתב היטב וא"כ אמאי ניחוש לתנאי שאין רואין כלל והא לא ניכר כלל שהיה כתוב עוד דבר ואף שכתוב שם שהיו בגליון שני השיטות כמין אותיות אבל נראה לעין שאינם אותיות וא"כ יש לחוש שזייף אבל ז"א דהא נראה לעין שאינם אותיות ומה"ת לחוש לזיוף ומדאורייתא לא חיישינן לזיוף ולגבי תנאי הוה כדבר שא"י להזדייף וז"ב כשמש ומ"ש שם דברי"ש של מותרת נעשה כמו תי"ו ומכשיר שם דאף להרמב"ן דהרי את מותרת הוא תורף אף שכ' למהך להתנסבא משום דלהתנסבא שייר זנות והיינו משום שהבעל כתבו ויש לחוש שמא שייר זנות אבל כאן שהבעל כתב כדין רק שאירע אח"כ שנטשטש א"כ להתנסבא כולל גם זנות וכמ"ש הר"ן הנה אף שדפח"ח אבל לפע"ד באמת לכאורה תיעה על הר"ן דמה מקשה הר"ן דאמרינן דהתירה להנשא גם זנות בכלל ומה דמיון זה להתנסבא הא ל"ד דבשלמא להתנסבא י"ל דהוא לשון נשואין ממש ולא זנות אבל הב"ד שמתירין אטו אומרים בפי' להנשא רק שהב"ד אומרים שהבעל מת וממילא מותרת להנשא אבל ההיתר שלהם הוא מכח שהבעל מת וא"כ כיון שאין לה בעל ממילא היא מותרת וממילא גם זנות בכלל ותדע שאל"כ מה חילוק יש בין אלמנה לכה"ג לזנות והר"ן הרגיש שם וכתב דנשואי איסור ודאי לא התירו ואינו מובן מ"ש זנות איסור ונשואין אסורין אבל באמת בש"ס יבמות צ"ב מבואר הדבר דאתון הוא דשוויתין פנוי' והיינו דבאמת הם לא אמרו לא לשון נשואין ולא לשון זנות רק שהם אמרו שאימתי שהבעל מת ממילא היא מותרת והיא פנויה וא"כ לכה"ג לא התירוה שאף שהיא אלמנה אסורה לכה"ג ובלא"ה הרי הרמב"ם פ"ה משגגות ה"ה פסק כר"א דאף זינתה בכלל מיהו לפמ"ש הכ"מ שם ל"ק ע"ש ודו"ק אבל זה תימה רבה ואולי זה באמת כוונת הר"ן ולא דמחלק בין ב"ד ללשון הבעל רק דהב"ד אין מתירין להנשא רק שאומרים שהבעל מת וז"ש שאין היתר ב"ד לחצאין אבל לשון הבעל יוכל להיות רק להנשא לבד ואם היה משייר הי' משייר זנות ולכך שוב בכלל להתנסבא אין זנות בכלל וא"כ לפ"ז גם כאן אין להתנסבא זנות בכלל והרי את מותרת הוה גופו של גט ודו"ק היטב ועיין ג"פ סימן קכ"ג ס"ק צ"ו אחר כמה שנים מצאתי בפר"ח הלכות גיטין סימן קנ"ה שהאריך לתמוה על שו"ת הב"י והרבה דברים כונתי לדעת הפר"ח ת"ל בהשקפה ראשונה.