שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן י״ד (ג׳)

והנה הובא לפני בשנת תרי"ד מ"ש בזה ש"ב הגאון החסיד מוה' חיים אבד"ק צאנז נ"י והנה דחק עצמו להכשיר השוחטים וכתב לפי שר"ז לא אמר תיכף כשראה אותו שתלש האומא היה לו לצעוק א"כ אינו נאמן להשים עצמו רשע ול"ד לשבועת העדות דחוץ לב"ד אינו כפירה כלל והביא דברי הרז"ה והר"ן לענין כפרו חוץ לב"ד אבל כאן אאמע"ר והנה כל מה שהאריך הכל מבואר בתומים וקצה"ח סי' כ"ח אבל באמת לא ידעתי למה לא הביא דברי התוס' שכתבו דאם רצונו לעשות תשובה נאמן לעשות עצמו רשע וא"כ בכאן רוצה לעשות תשובה מכאן ולהבא שלא יכשלו אחרים וגם כיון דבאמת אינו נאמן כיון שהוא יחיד רק למי שמאמין בו א"כ לא היה צריך לגלות ולפמ"ש למעלה מזו דיש לו נאמנות כבי תרי נסתרו הרבה מדבריו שם אך זאת מצאתי דבר חידוש במ"ש ר' ליב שוחט שמצא סכינו של רא"ל פגום וע"ז כתב שזה באמת תימא שכמה פעמים נותנים השוחטים להרבנים סכינים והרבנים מוצאים פגומה ומחזירין להם ואינם נפסלים עי"ז וכתב שמעודו תמה ע"ז עד שמצא ברמב"ם פ"ד מיו"ט ה"ט וכ"ה בשו"ע או"ח סי' תצ"ח שהטעם שאין מראין סכין לחכם ביו"ט מפני שחשו שמא תהיה פגומה ויאמר לו שאסור לשחוט בה משום פגימתה וילך ויחדדנה במשחזת הרי דהשוחט לא נפסל כלל אף שהראה סכינו לחכם בחזקת בדוק והנה באמת שדבר חכמה הוא אבל תמיהני לפי הבנתו איך נתפייס בדברי הרמב"ם דאם חיישינן שמא ימצא פגום א"כ איך חששו לחשש רחוק שמא ימצא פגם וילך להשחיז מה שבאמת רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם ומה"ת שימצא פגם וגם אם ימצא פגם מדוע ילך להשחיז ויותר טוב לחוש שמא יאכלו טריפות וישחוט בסכין פגום וגם לדבריו איך אמרו שלא אמרו להראות סכין לחכם רק מפני כבודו של חכם והרי יש חשש גדול שמא ימצא פגם ויהיה טריפה ואם סמכינן על רוב מצויין אצל שחיטה א"כ למה חשו ביו"ט ע"ז אך לכאורה רציתי לומר דהרמב"ם לא מפרש דמה שיראה סכינו לחכם ביו"ט היינו מה שמראה סכינו בשביל כבודו של חכם כמ"ש רש"י רק שהוא מפרש דמי שהוא ע"ה בדינים רק שמומחה לשחוט אם יתנו לו סכין בדוק הוא שוחט בטוב ע"ז אמר שאין מראין סכין לחכם דשמא ימצא פגום וילך להשחיז במשחזת מפני שהוא ע"ה ולכך ת"ח רואה לעצמו ומשאילה לאחרים ויש מקום בזה לישב קושית הלח"מ אך שזה פירוש חדש אך מה שנראה עיקר בזה דהנה הפר"ח סי' ח"י הקשה דברי הרמב"ם אהדדי דבהלכות שחיטה כתב דפגימת סכין בכ"ש ובפ"א מבית הבחירה כתב שפגימת המזבח בחגירת ציפורן כסכין של שחיטה והתב"ש נדחק בזה אמנם היטב אשר דיבר בזה הכו"פ כי אין לך פגימה אפילו קטנה שבקטנות שלא ירגש בציפורן רק שלזה צריך איש השלם וחריץ ובוחן ומשכיל היטב לכך באמת בני בוני המזבח שמיד ד' עליהם השכיל והיו שלימים ובקיאים ומרגישים היטב לכך העתיק בחגירת ציפורן אבל באמת חז"ל החמירו אולי לא יהיו אנשים בקיאי' כ"כ ע"כ אמרו שאף פגימה כ"ש פוסל ונתנו בחינות אחרות אבשרא ואטופרא כי אולי א"י להרגיש בחגירת ציפורן ע"ש שהאריך ואני אמרתי בזה עד"מ שבזמן הש"ס באמת הי' בקיאים ודי להם בחגירת הציפורן אבל בזה"ז שנתקטנו הדורות בכל ענין ואינם שלימים בהרגשה כ"כ ע"כ החמירו אף בפגימה כ"ש אף שאינו נרגש בציפורן ולפ"ז באמת לא חש הרמב"ם שמא ימצא פגומה כחגירת הציפורן שזה בודאי רוב מצויין אצל שחיטה מומחים הן רק שמא החכם שהוא שלם יותר מן הטבח שמא ימצא פגימה קטנה שלא נרגש בציפורן ובאמת הוא כשר רק שמצד החומרא יחמיר ויאמר לו שהוא פגום וישחז במשחזת ובזה נלפע"ד שלכך חשו שמא ישחיז במשחזת דבאמת כל אדם יודע שאסור להשחיז במשחזת אבל זהו כל שהסכין נפגם והוה מתקן אבל כאן שבאמת כשר הסכין רק שמצד החומרא החמירו אף בפגימה כ"ש א"כ שוב הוא סבור שא"צ תיקון וישחיז במשחזת לפי שאינו מחשיב לתיקון ובאמת שאדרבא כל שא"צ תיקון שוב אסור להשחיז במשחזת שאם הי' צריך תיקון הי' עכ"פ מכשירי אוכל נפש משא"כ כשא"צ תיקון אסור טפי וז"ב כשמש וזה לדעתי מ"ש לא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם והיינו דזה כבודו שמרגיש אף פגימה דקה והוא שלם להרגיש אף פגימה קטנה ובזה נראה לפע"ד מה שאמרו בדף יו"ד בחולין א"ה קמייתא נמי ומשני לא אמרו אלא מפני כבודו של חכם והוא תמוה דמה נ"מ בין זה לזה ולפמ"ש א"ש בשלמא קודם שחיטה זה כבודו של חכם שמרגיש אף פגימה קטנה משא"כ שאר אנשים אבל בין שחיטה לשחיטה שחיישינן שמא בעצם המפרקת נפגמה א"כ בהפגימה שמרגיש כל אדם ל"ש כבודו של חכם עוד נ"ל בישוב דברי הרמב"ם דהנה באמת מה שאינו נרגש בציפורן הוא באמת רק חשש שמא הוא מקרי' פגימה ויפסול השחיטה או לא ולפ"ז אנן דקיי"ל ספק בשחיטה פסול וכר"ה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת א"כ אף פגימה קטנה פוסל אבל בחולין י"ז רב חסדא הוא דאמר פגימת הסכין כחגירת הציפורן והיינו דר"ח לשיטתו דפליג אר"ה בזה כמבואר בדף יו"ד ולכך מכשיר בפגימה קטנה ולכך לענין מזבח שפיר הוה השיעור בחגירת צפורן כמו בשחיטה והיינו דכן אמר ר"ח השיעורין וחשיב שלש פגימות אבל לדידן דקי"ל כר"ה אף בכ"ש פסול ועכ"פ אינו רק ספק בעלמא ולא פסול גמור ולפ"ז עכ"פ לדידן דמחמרינן בכ"ש ואין אנו מראין לחכם והיינו משום דהטבחים בקיאים יותר מהרבנים בסכין ולכך שוב כל שמראה סכינו והרב מוצא שהוא פגום א"כ יש מקום לפסול השוחט ועיין ביש"ש ובתב"ש סי' א' סעיף ח' מביא שהראה סכינו וא"ל שהוא בדוק והרש"ל אמר שפגום והשוחט לא הרגיש גם בפעם שניה אפ"ה לא מצינו שפסלו וע"כ נראה דבאמת אם הי' דקה מן הדקות יש לתלות שלא הי' במזיד ולא הרגיש כ"כ אבל אם הוא פגם גדול יש מקום לפסול השוחט ומן האמור יש לישב דברי הב"ח בסי' ב' והובא בש"ך שם ס"ק יו"ד שכתב שיש חשש שמא ימצא פגום ויהיו ברכה לבטלה והש"ך השיג עליו מדף י"ז ולפמ"ש י"ל דבאמת בפגם קטן שאינו רק חשש בעלמא אין חשש מדאורייתא רק דחז"ל חשו ונמצא שאינו רק משום ברכה לבטלה כיון דמחמרינן שלא לאכול אבל בחולין דף י"ז שם דרב חסדא אמר כן והוא קאי בפגימה כדי חגירת ציפורן כדאמר שם אח"כ א"כ הוה חשש דאורייתא ועכ"פ מהב"ח ראיה ג"כ דאם נמצא פגימה אין לפסלו להשוחט ולכאורה הי' נ"ל דמה שאמרו לא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם היינו שלא יתנצל השוחט אם ימצא פגומה ויאמר כי סמך על החכם שיבדוק אחריו ולזה אמרו שאינו רק מפני כבודו אבל השו"ב לא יסמוך ע"ז שמא לא יטרח החכם כ"כ כי אינו רק מפני כבודו של חכם ודו"ק ועכ"פ נראה אם מוצא פגימה גסה אחר השוחט יש לחוש ולהעבירו כנלפע"ד ובגליון הש"ך כתבתי בישוב דברי הב"ח דהב"ח קאי לדידן דחיישינן שמא בעור נפגמה א"כ הוה ברכה לבטלה אבל לר"ח דתלינן שבעצם המפרקת נפגמה א"כ לא הוה ברכה לבטלה ודו"ק ועיין מהרי"א בראשונות סי' וא"ו והנה הרא"ה בבדק הבית נחלק עם הרשב"א בבית ראשון דף וא"ו ע"ב דפוס ווין שהרא"ה כתב שהסכין עשוי לפגם מעצמו והרשב"א חלק עליו דכי לא משתכח יפה משמתינן לי' ואמאי לא נימא דעשוי לפגם מעצמו ולפע"ד באמת שיהי' נעשה מאליו פגם גמור זה ל"ש רק שאפשר שנעשה פגם מעט ולכך כי לא סר סכינו קמי' חכם א"כ ע"ז גופא הקנס כי יש לחוש שמא השוחט לא הרגיש פגימה דקה אבל כל שסר סכינו לפני חכם והחכם לא הרגיש יכול להיות דנפגם מעצמו ולכך כל שנמצא סכינו יפה אין מעבירין אותו דבאמת כל הטעם הוא דהחכם ירגיש יותר בפגם קטן ולכך כל שנמצא סכינו יפה שוב מה חשש טריפה שייך בזה ולכך אין מעבירין ודי בשמתא שמנדין על כבוד הרב וז"ש בדף ח"י ולא נחוש מר לסבא והיינו דלמא הסבא הי' מוצא קצת פגם וזה עיקר כבודו של חכם ולזה אמר שליחותי' קעבדינן והיינו כיון שהסבא סמך על בדיקתינו א"כ די לנו בזה ודו"ק ולדברי הגאון מצאנז למה מעבירין אותו כשנמצאת סכינו פגום וע"כ דאין הכוונה ברמב"ם כמ"ש הוא רק כמ"ש ודו"ק היטב.