שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן י״ד (ב׳)

והנה ביום ג' סליחות תרי"ב הגיעני מכתבים רבים אודות השוחט הנ"ל ואמרתי להעביר עיוני בזה והנה מ"ש הרב מוה"ר אבלי ני' כי לפי עדות של ר"ז שו"ב הוציא רא"ל שוחט שני פעמים טריפה מת"י ומבואר בש"ך סי' ב' ס"ק י"א שאפילו בפ"א סגי והיא מהגמרא דהאי טבחא דנפיק טרפה מת"י וע"ז כתב דמדברי הרמב"ם פ"ח ממ"א ה"ט מבואר דמיירי בשוחט לעצמו ומוכר לאחרים דדינו כמזיד והרי כאן דנוטלים שכר יותר בהכשרות מהטריפות הוה כשוחט לעצמו ומוכר לאחרים כמ"ש האחרונים וא"כ אפילו בפ"א מעבירין אותו ועוד דלפי דברי המהרי"ט בח"ב סי' ט"ו דבב' פעמים דיינינן לעולם כמזיד א"כ הוה כאן כמזיד ומעבירין אותו וע"ז כתב הרב מדראהביטש מה שהוציא לעז שהשוחט הוציא שני פעמים טריפה מת"י והראה מקום לתשובת מהרי"ט (אשר שמע מהמפורש הידוע) שבשני פעמים מקרי פושע וע"כ דעתו דאפילו בפ"א מעבירין אותו אבל באמת אף שיהי' אמת כדבריו אין ענין תשובת המהרי"ט לכאן כי שם מיירי דכבר קבל ענשו וקבל ד"ח ואז בפעם שניה מעבירין אותו משא"כ כאן אבל האמת שכאן לא הוציא טריפה מת"י מהטעמים שיבואר והאריך בזה ויבואר לפנינו אך מפני שיש על כל פרט ופרט לדון ע"כ ההכרח להפסיק באמצע פרק הנה מ"ש שמעלתו שמע מהמפורש שבשני פעמים סגי הנה אם נלמד סתום מהמפורש שכוונתו עלי הנה טרם יהי' כל שיח אני אענה ד' הוא יודע וישראל גם הוא יודע וכל המכירים אותי שלא רציתי לדבר שם דבר בענין זה להגיד לשום אדם טעמים שלי מפני מה לא אכלתי הבשר ויעידו עלי שני הצדדים היינו הרבנים מו"ה מאיר סאליטצער ור' ישעי' והרב מו"ה בושקא וביותר הרב מהר"י אשכנזי שהוא יהי' הראשון בשנה דאשתקד אשר שאל ממני אודות הדבר הזה ותיכף כאשר שאל אותי נבהלתי וכאשר הראה לי הגב"ע אמרתי כי לר' זאב יש מקום להקל ולר' אברם ליב אין תקנה אבל לא הגדתי שום טעם וגם להצד השני היינו ר' מרדכי זאב נכד הרב המגיד מדראהביטש ור' אייזק ליב וגם בשנה זו הי' אצלי כמה אנשים ומכללם החריף מו"ה בעריש ני' ח"א של ר"י קעציס שבאו לשאול אותי מ"ט יש בדבר ולא רציתי להגיד דבר עד אשר אראה הגב"ע מחותם בחתימת הרב שאדע שהוא הגב"ע שלא ישנו הגב"ע והלא כן ראה ראיתי תיכף בשנה אשתקד לבל לגלות דעתי עד שאראה שישלחו הגב"ע שנעשה עפ"י הרב כי ידעתי אשר זה דרך המחלוקת אולי יוכל להשתנות ואם ישמעו הטענות ישנו הגב"ע לפי הטעמים ובשנה דאשתקד כבר הגידה אשת הרב מדראהביטש בעת נסעה מההר סמוך מדראהביטש ואז נסע הרב החריף מוה' משה נתן נ"י אבד"ק פשווערסק והיא צעקה אליו למה שלחו לי הגב"ע והוא חרה אפו ואמר האם אין מן הדין להראות גב"ע לכל העולם ומזה נודע שיש איזה רמאות בדבר שאל"כ למה מצניעים הגב"ע ואז כבר עבר שנה שהטמין הרב הגב"ע ולא הראה אותו לשום אדם אין זה כ"א שיש דברים בגו ועכ"פ ידעו בטח כי אני לא דברתי דבר ולא הגדתי לאיש שום טעם למה הטרפתי רק שהראיתי שכתוב אצלי בהמחברת כל הטעמים לאסור וע"ד מה ששינה שמי וכתב המפורש הידוע הנה אם כי כבודי אני מוחל אבל כבוד התורה לא ניתן למחל ועיין בשו"ת בית יוסף דיני נשואין סי' י"ד ויה"ר שלא יענשו על ידי כי אני לא כוונתי רק להציל נפשי וכל מי ששאל אותי הוכרחתי להגיד לו שהוא טריפה כאשר נראה לפע"ד ודי לי בזה כי סבלתי שתי שנים ולא בא בפי בשר פיגול משחיטות השו"ב מדראהביטש ואף לא משאר שחיטות רק בשר עוף אמנם בגוף הדין לא ידעתי מה לו להרב כי יזעק והא זה ברור דבשני פעמים סגי כמ"ש הב"ח סי' קי"ט ובב"ח בחו"מ סי' ל"ד דבשני פעמים סגי וכ"כ התב"ש סי' ב' ס"ק ל"ז ומ"ש מעלתו דדברי הט"ז סי' קי"ט ס"ק ט"ז דהביא בשם מוהר"מ וריזבורג דבשני פעמים סגי הוא תמוה דהא הט"ז בעצמו סי' ק' כתב דבעי ג"פ הנה יפה הקשה אבל באמת לק"מ וכבר כתב המהרי"ט בתשובה דדוקא בדבר טבעי כווסתות ושור המועד הוא דבעי ג' פעמים אבל לגילוי מלתא בתרי סגי ע"ש וא"כ ל"ק קושיתו דדוקא בתולעים שהיא טבעי בעי שלשה משא"כ כאן דהוא רק גילוי מלתא בתרי סגי כמ"ש המהרי"ט שם וגם בתולעים גופא חולק התב"ש בבכור שור בחידושיו לחולין דף נ"ח ע"ב והעלה דבדאורייתא בתרי פעמים סגי ולזה רמז בתב"ש סי' ב' ס"ק ל"ז ע"ש ודו"ק ועכ"פ בתרי פעמים ודאי סגי אמנם באמת אף בחד סגי וכמ"ש המהרי"ט שם בשם הרשב"א וכן העלה הפר"ח ביו"ד סי' קי"ט באורך ע"ש ומ"ש הרב דמשו"ת הרא"ש כלל ך' אין ראי' ושם מבואר להיפך דלא סגי בתרי פעמים יעו"ש הנה המהרי"ט האריך בדברי הרא"ש להשוותם עם דברי הרשב"א וכן האריך הפר"ח שם ובאמת שמי שיש לו ראש ימצא כי מקום יש ברא"ש להשוות עם דברי הרשב"א אמנם אין דרכי להאריך במה שכבר דברו הקדמונים ועיין בשו"ת מהריב"ל ובשו"ת מזרחי ח"ב סי' כ"ד ואינו בדין שיניף המקצר על המאריך ועיין בפרי תואר שם ומ"ש הרב שלא הוציא טריפה מת"י שהרי כפי עדות ר"ז רא"ל בדק בדיקת פנים וחוץ ולא הזכיר לו שום סירכא בצלעות ואחרי אשר הלך מצא ר"ז סרכא רחבה ונטרפה במיעוך וע"ז השיב רא"ל שלא הי' סירכא כלל בצלעות רק בשר בלוי ונגלד ובתחלת בדיקת חוץ לא היו יודעים שניהם בדבר עד שבדק ר"ז ומצא את הבשר הבלוי ונטרפה והנה בדברי ר"ז לא מבואר כלל אם היה סרכא בצלעות רק מחמת שהיו סרכא רחבה ונטרפה חשב ר"ז שהוא סרכא בצלעו' ורא"ל השיב שאינו כן אך מחמת שהטריפו לא חשו מאיזה טעם א"כ אין כאן הכחשה בין השוחטים והכותב קיצר בהגב"ע ולא פירש דבריהם היטב והרב זוכר שנחלקו בזה שר"ז אמר שהי' סרכא ורא"ל אמר שהיא בשר בלוי והנה מלבד דיש לומר דהרב אינו נאמן אח"כ לומר שקיצר בהגב"ע וגם היא מודה שכ"כ בהגב"ע וכן האמת שגם בהעתק הגב"ע אשר בידי כ"כ וא"כ איך אפשר שדבר זה שהרב מחשיבו ליסוד לא ביארו היטב בהגב"ע וכבר מצינו בשו"ת מהר"ם מינץ ז"ל סי' ק' שהדיין אינו נאמן לפרש פסק שלו רק כפי שכתוב בפסק שלו והביא ראי' מהא דאמרו מאן נוכח רבה בר נחמני ונחלקו מתיבתא דרקיעא עם הקב"ה והקב"ה לא הכריע אף שהוא נתן התורה אפ"ה א"י לפרש דבריו רק כפי מה שמבינים בתורה הפירוש כן הוא ע"ש ובאמת שאני אמרתי לפמ"ש הר"ן בדרושיו לפרש דהקב"ה נתן התורה כפי הכרעת שכל אנושי ע"ש א"כ אין ראי' למהר"ם מינץ ואני הארכתי בזה בסוגיא דקידושין ע"ד בהא דאמרו דאינו נאמן הדיין לומר לזה זכיתי ופריך ולהדר ולדיינו והארתי בפלפול ואכ"מ עכ"פ המהר"ם מינץ אמרו וא"כ מכ"ש שאינו נאמן לפרש דברי הגב"ע מה שלא כתוב בו אך אף אם נאמין לדברי הרב לפע"ד הביא הרב כההיא עורבא דמייתי נורא לקיני' דאדרבא לדבריו שאין כאן הכחשה א"כ ודאי רא"ל נפסל שהרי מודה שעכ"פ רצה להכשיר ולא הרגיש בשום ריעותא לא בפנים ולא בחוץ ומה נ"מ אם היו סרכא בצלעות או בשר בלוי עכ"פ נטרפה והוא רצה להכשיר ולא בשביל שאמר שגם ר"ז לא הרגיש יהי' הוא נכשר עי"ז וגם באמת הדבר תימה איך אפשר לומר ששוחטים מומחים יהיו נחלקים אם זה סרכא בצלעות או בשר בלוי והיאך אפשר ששוחטים שאומנתם בקהל קדושים הרבה שנים יהיו נחלקים בזה ומ"ש הרב דלא מקרי הוציא טריפה מת"י כיון שלא אמר רא"ל שכשר לקצב ואף שנראה בעיניו שכשר מ"מ כיון שהזהיר שלא יזוזו זה מזה בשעת בדיקה וא"כ כ"ז שהשני עומד ובודק הוה כלא הוציא טריפה מת"י תמה על נפשי היאך נכנס בפרצה דחוקה כזה והרי העיד שרא"ל הלך לו כבר ור"ז הסיר הסרכות עפ"י דבריו ולא הגיד לו שיש סירכא בצלעות או עכ"פ בשר בלוי וכבר הי' שם בדיקת פנים וחוץ א"כ הרי לא הרגיש בהסרכא וכ"ת שסמך על ר"ז הדבר יפלא דכשם שהזהיר שר"ז יעמוד על הבדיקה עם רא"ל כמו כן הזהיר להיפך והרי רא"ל הלך לו א"כ לא הי' חיוב לר"ז לעמוד שם עוד ולבדוק א"כ רא"ל הוציא טריפה מת"י ודברי מהריב"ל שהביא כבר ראה בעצמו שהמהרי"ט תמה עליו ומ"ש מהנו"ב שהביא בשו"ת בית אפרים אין ענין לכאן דהמעיין בשו"ת נו"ב סי' ג' שם ימצא דמיירי שעומדים בשעת שחיטה ואמר בייא מיר איז עס גוט כשר וע"ז סמך שמשמע מדבריו שלא רצה לסמוך על דעתו אבל כאן שרא"ל כבר הלך לו הרי משמע שבעיניו הי' כשר גמור והרי הוא טריפה ועל עדות השניה שר"ז הרגיש בחסרון אומא בשיפולא והרגיש שיש סרכא לצלעות ורא"ל מתנצל שמפני שהיו כמה טריפות בהריאה ע"כ לא הצריך להגיד זאת הנה זה התנצלות שקר כי מלבד שנזכר בעדות ר"ז שהיתה בחזקת כשרה אף גם דמה שייר דהאי שייר ולמה לא אמר ריעותא זאת ולמה לא אמר לר"ז שלא יבדוק כלל כי היא טריפה וע"כ שהחזיקה בחזקת כשרה רק שצריך להסיר הסרכות ובאותה ריעותא לא הרגיש כלל ומ"ש דע"א בהכחשה לאו כלום הוא הנה האחרונים חלקו על הש"ע דאותה השחיטה אסורה על כל אדם משום דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ויפה השיב מוהר"א נ"י אך יש לעיין בזה דזה דוקא שם דהספק בשחיטה א"כ בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת אבל כאן דנשחטה כהוגן והספק בבדיקה א"כ עכ"פ מחזקת אבמה"ח כבר יצאתה ומכ"ש מחזקת שאינו זבוחה והספק על הבדיקה א"כ בחזקת היתר עומדת אמנם נראה די"ל לפי שיטת מהרי"ט דמחזיקין מאיסור לאיסור א"כ כיון שהבהמה היתה בחזקת אבמה"ח והספק שמא נטרפה עפ"י חסרון אומא א"כ מחזיקין מאיסור לאיסור אמנם בלא"ה אין מקום לדבריו דדוקא היכא שנחלקו אם הבהמה כשרה או לא בזה יש לומר דהוה ע"א בהכחשה ובהמה בחזקת כשרה עומדת כ"ז שנשחטה אבל כאן הרי גם רא"ל מודה שהבהמה נטרפה רק שמחולקים אם ר"ל החזיקה בחזקת כשרה ולא הרגיש בהטריפות הלז או שהרגיש וא"כ מה שייך חזקת בהמה לכאן הא הבהמה ב"כ וב"כ טריפה אך עדיין יש לומר דכיון דאין לדון כאן על הבהמה רק על השוחט אם נפסל פשיטא שע"א אינו נאמן לפסלו ואין ענין לכאן כל המחלוקת אמנם נראה דכיון דרא"ל מודה לר"ז שהי' כאן טריפה רק ששכח לומר לו א"כ ר"ז נאמן יותר כיון שעכ"פ זה הוה קצת שגיאה שלמה לא אמר לו ניכרים דברי אמת שר"ז הרגיש ורא"ל לא הרגיש עוד נ"ל סברא ברורה דע"כ לא אמרינן דע"א בהכחשה לאו כלום הוא רק היכא שאנו דנין על הדבר שהוא כשר או על האיש אמרינן דע"א לא האמינה תורה להוציא אדם מחזקת כשרות או הדבר שהיא בחזקת כשרות אבל כאן אטו ר"ז יודע שזה עשה במזיד והוא אינו מעיד רק שלא הרגיש ויוכל להיות שהי' בשוגג ושגיאות מי יבין רק שאנן אמרינן כיון שהוא לוקח יותר מהכשירות א"כ הוה כמו מזיד אבל עכ"פ העד לא רצה להוציאו מחזקת כשרות ושפיר נאמן העד והבן בסברא זו כי הוא קילורין לעינים ומ"ש המורה שאחרי שהוא נוגע בעדות שר"ז רצה שבנו שלו יהיה ג"כ שוחט ואסף חתימות שהעיר צריכה שוחט שלישי א"כ הו"ל נוגע בעדות והאריך בזה הנה במחכ"ת טעה בזה טעות גדול ומה ענין נוגע כל שע"א נאמן באיסורין וא"צ שנים והרי מה שע"א נאמן באיסורין הוא משום דאל"כ אין לך אדם שמאכסן אכסניא ועיין רש"י גיטין ב' וחולין י' דע"א האמינו תורה על השחיטה ואחרים אוכלין על ידו ולא הצריכה תורה עדים רק על ממון ולמיתת ב"ד ועריות וא"כ אין לך נוגע גדול יותר מזה שהרי מאכיל לאחרים ומקבל שכר ומ"מ נאמן דאמרינן דלא חשיד על האיסורין כל שאין כאן חזקת איסורין וא"כ כל שע"א נאמן אף נוגע האמינו תורה וגדולה מזו מצינו שהכהנים דאמרינן דחשידי על הבכור להטיל בו מום אפ"ה אמרו בבכורות דף ל"ה דבנו ובתו נאמנים להעיד אף דהם נוגעים בעדות ואם בעדות אשה עגונה האריך הנו"ב מהד"ק דאף נוגע בעדות נאמן כיון שהאמינו לאשה עצמה והיא בודאי נוגעת בעדותה וכן הסכימו האחרונים וא"כ מכ"ש כאן דנוגע נאמן ואני תמה דהא נוגע לדעת הע"ש סי' ל"ז הוא מתורת קרוב והרי באיסורין כל הקרובים נאמנים וגם להסמ"ע דחיישינן דמשקר והרי באיסורין האמינה תורה לע"א ול"ש חשש משקר וא"כ נוגע נאמן וא"כ נתבטלו כל דבריו ודו"ק היטב וא"ל דשם מעיד על הדבר שהוא כשר ויעשה האחר איסור על ידו אבל כאן במה שפוסל לרא"ל לא יעשו שום איסור עי"ז שרוצה שיהיה שוחט אחר אבל ז"א דכל שבאיסורין נאמן ע"א אין נ"מ והתורה האמינה אף לנוגע וז"פ וברור וגם להמ"ב דנוגע פסול לעדות אשה היינו בלוקח ממון אבל זה נגיעה מצד אחר מצד בנו ובכה"ג לא הוה נוגע גמור ועי' קצה"ח סל"ד ס"ק ה' דכל דאינו מעיד ע"ע רק על אחרים רק שיוכל לצמוח לו טובה אינו רק כנוטל שכר להעיד ובעי נגיעה ברורה ומכ"ש דבאמת באיסורין כשר גם נוגע וכמ"ש ודו"ק ומ"ש הרב שמ"ש מוהר"א שלוקח מהכשרות יותר מהטריפות דינו כמזיד וע"ז כתב הרב ששקר מוחלט הוא שאינו לוקח רק מעט יותר והכרכשתות שלוקחין מהכשרו' נקר' דבר מועט כמ"ש הש"ך סי"ח ומהר"א כתב שלוקחין יותר ועולה לערך שלשה רייניש שיין ולערך חצי שנה לקח הרב יותר וחזר מהפשר הנה אינו מבואר בשום מקום כמה נקרא חימוד ממון אם מעט ואם הרבה והכרכשתות מבואר בהדיא בפ"מ סי' ב' ס"ק י"א דזה מקרי חימוד ממון ומ"ש הרב מהש"ך סי' י"ב לא ידעתי אם רצה להעלים ובאמת הש"ך צווח ככרוכיא ובמח"כ בזה הוא נוגע בדבר שגם הרב אסור ליקח שכר יותר מהכשרות והרבה טרחו האחרונים למצוא היתר אשרי למי שנזהר אמנם אחר כל אלה לא ידעתי אפילו לו יהא כדברי הרב שהי' שגגה והי' פ"א הרי מבואר בתב"ש סי' ב' סעי' י"ט דאף באדם כשר ומוחזק ונראים הדברים ששגגה היתה לו אף שאין לאסרו נכון להעבירו על חדש ושתים ולהחזירו אח"כ עפ"י קבלת דברי חברות בפני ג' חכמים שבעיר שיזהר מעתה בזריזות נמרץ ובחומר שבועה כמ"ש בשם שו"ת מהרמ"מ וגם ימנו איש הגון שידקדק אחריו וישגיח אחרי מעשיו ע"ש וראיתי בסוף דברי הרב מ"ש שאף לדברי המערער שהי' כאן שום שגיאה ח"ו הרי מבואר דסגי בקבלת דברי חברות ומבואר בחיי אדם שדברי חברות בשוחטים שיקבל עליו שלא ישוב עוד לכסלה ואינו צריך כאותו דברי חברות המבואר בש"ס והם קבלו על עצמם שלא יסירו מהבהמה עד שיבדקו שניהם הנה בראותי זאת נבהלתי שמביא דברי ס' חיי אדם והרואה יחשוב שמצא איזה דבר חדש ובאמת מי גרם לו זאת עצלה שיש בו שאחרי המחילה מכבודו ואינו רוצה לעיין בספרי התלמוד והפוסקים וטוש"ע שהוא חיינו ואורך ימינו ובוחר בספרי קיצורים שכל ספרי קצורים אינו נאה והגון לפסוק מהם ובפרט קיצור חיי אדם שאינו טוב ד' יצילנו וחיי אדם המחבר הי' ת"ח גדול וצדיק אבל נתכוין שיחזרו דבריו אחר הש"ע אבל לא שזה יהי' לימוד העיקרי והנה בוא וראה מה גרם בזה כי מלבד שדבר זה מבואר בשו"ת הרא"ם ח"ב סי' כ"ד ובפר"ח סי' קי"ט ופר"ת ובכל הספרים אף גם לשון הרב מגומגם שכתב שאינו אותו דברי חברות המוזכר בש"ס ובאמת דברי חברות שבש"ס ג"כ הכוונה ע"ז שלא ישוב לכסלה ועיין בכורות פ' עד כמה דף למ"ד והי' לו לומר שאינו אותו תשובה המבואר פז"ב שילך למקום שאין מכירין ודי בקבלת ד"ח אמנם גם ד"ח היינו שיקבל בפני שלשה חכמים בחומר שבועה שלא ישוב עוד לכסלה ואם אמר יאמר שקבל כן בפניו ובפני ב"ד א"כ עכ"פ צריך איש למנות שידקדקו אחריו כי השו"ב השני אינו מאמין באמרו כי נוגע הוא וא"כ את מי יאמין ובאמת גוף הדבר ישמעו אזניו מה שמוציא בפיו היאך שייך שקבל ד"ח אם השו"ב טוענים ומכחישים שלא היו שגיאה והרב אומר ג"כ כן וכבר אמר משל הקדמונים אם אין קרעים אין טלאים ועל מה שב אם לא עשה שום דבר והדבר מבואר בשו"ת מהרי"ט בשניות סי' ט"ו שכתב שלא שייך קבלת ד"ח כי באומרו לא חטא מה יקבל ד"ח ע"ש וע"כ איך שייך בזה קבלת ד"ח עד שיקבל באמת ובתמים וימנו אחר לבדק אחריו ואיך כתב בהכרוז שלמען השקט ריב צוה הרב להעמיד רואה עד ר"ח חשון והא קבלת ד"ח צריך להעמיד איש שיבדוק אחריו וכמ"ש התב"ש בשם המהרמ"מ ובמח"כ ע"ז נאמר אל תהי שוטה בכרוזים ומ"ש הרב על מה שהכחיש ר"ז לרא"ל בעדות שהעיד רא"ל על ר"ז וכתב שבזה לא מקרי הכחשה כלל שיוכל להיות שהאחד בדק יותר בנפיחה כמבואר סי' ל"ז יפה כתב בזה וגם אני למדתי זכות כן על ר"ז ויעיד עלי הרב מוה' יואל אשכנזי כעת ראיתי אצלו הגב"ע בדרך העברה בעלמא אמרתי לו כי ר"ז יהיה יותר כשר מרא"ל ושישו בני מעי שבהשקפה בעלמא ת"ל עמדתי על דבר אמת ומ"ש על עדות של ר"ל שאינו נאמן דהוה ע"א בהכחשה יפה כתב אך מ"ש שלדעתו ר' ליב הגיד עדות בשביל שאינו בקי כי אם היה האמת כדבריו והי' יודע להחליט שזה פסול היה לו לבא להגיד תיכף בשעה שנתמנה על השחיטה לבא ולהגיד מה שראה ואף שהרב לא היה בביתו היה לו להגיד תיכף כי לא אלמן העיר מהלומדים ובפרט למהר"א שדרכו להרעיש העולם הנה באמת דבר זה מביא לידי גיחוך וכל השומע יצחק אבל גם בשחוק יכאב לב כי איך אפשר שהרב העומד לשרת לפני העדה כמוהו ימנה שוחט כזה אשר מסופק אם היא בועה וגם בקמט על הריאה ובפגימה על הסכין ואם הוא מסופק בזה איך אפשר לו שיהיה שוחט ואף שהוא בכפרים הא גם בני כפרים הם יהודים ואני מכיר שם כל בני הכפרים והם יהודים כשרים וחסידים ובעלי צדקות ואיך יאכלו טריפות ח"ו גם אני מעיד שזה שבתי שם איזה שבועות בימי הקיץ זה שתי שנים וסר סכינו לפני וגם דברתי עמו איזה דינים וראיתי כי הוא שוחט הגון ומומחה וירא אלקים וגם אשתקד הי' הרב הגדול החסיד המנוח מוה' שמשון זצ"ל ואכל משחיטתו וגם לפי דבריו איך לא לקח מועד לנסותו בהשחזת הסכין ודינים ומ"ש שאין לו פנאי לזה במח"כ וכי זה לא נקרא מצוה יותר מכל המצות שיהיו ישראל אוכלים כשרות וכבר כתבו התוס' בחולין וא"ו דבמ"א ע"ז אמרו שאין הקב"ה מביא תקלה על ידם שהוא מתועב יותר ומדוע לא ישגיחו הרבנים ע"ז והלא אסף אומר כי אקח מועד אני משרים אשפוט על זה לקח לו מועד לא על דברים אחרים וד' יודע שאין דרכי בכך כ"א מרוב שיחי וכעסי דברתי בזה כי רואה אנכי שהרב מתכוין להפחיד ולהגזים למען יתירא אחד להעיד שמא יקפח פרנסתו וגם מ"ש כי לא אלמן העיר מהלומדים הנה באמת אני מכיר אותם אמנם אני אשאל אל מי הי' לו להלך להצד של הרב בודאי הם נוגעים והם קרובים להרב וגם הרב מהנה אותם ואני מעיד עלי שמים וארץ כי שאלתי לאחד המיוחד מהצד שלו והוא הרבני המופלג מוה' אייזיק ליב על אודות אשר נעשה והי' במעמד הרב ר' מרדכי זאב ני' והרב ר' אבלי ני' והוא לא ידע להשיב והוכחתי על פניו אחרי כי האיש מהלל בפי כל לתם וישר והוא מורה הוראות בעת הרב נוסע מדוע לא לקח לו מועד לעיין בזה ושתק והודה לי ונסע מאתי שירעוש העולם שימנו בודק אחר ובבואו לעיר נהפך לאיש אחר לא ידעתי מה היה לו ואצל הצד השני הנה כלם מתיראים מהרב וגם ההמון יאמרו כי שונאים הם להרב וע"כ רוצים לחרחר ריב וגם הרב מוהר"א אם כי ת"ל ד' חננו במדה טובה כי ישליך נפשו מנגד וכ"פ אמרתי לו מדוע תעשה כן וכל ההמון יתרעמו עליך והוא בטח בד' כי לא יעזבנו ובכ"ז אם יגיד לו מי ישמע לו והנה מ"ש לעיל בשם התב"ש מ"ש בשם מוהרמ"מ לא ידעתי כוונתו שהוא כתב ר"ת מוהרמ"מ סי' ע"ו ואם כוונתו לשו"ת מהר"ם מינץ הנה בסי' ע"ו לא מצאתי דבר אך בסי' כ"ו אף שמצאתי בזה מעין ענין זה אבל לא כל לשונו מ"ש בזה וצ"ע והנה בשו"ת מהרמ"מ מצאתי שרוצה לחלק בין איסור דאורייתא לדרבנן אבל בפר"ח סי' קי"ט אינו מחלק בזה דבר יעו"ש שכתב שאין לחלק וצ"ע. אחר זמן רב מצאתי בכנה"ג חו"מ סי' ל"ד אות ה' דהביא בשם מהר"י בן לב כת"י דטבח המעיד על טבח אחר שהוציא טריפה מת"י נוגע בעדות הוה (וע' שו"ת נו"ב מהד"ת חאהע"ז סי' קכ"ח שם משמע דמהריב"ל באמת ס"ל דנוגע פסול אבל לא קי"ל כן) וכ"כ למעלה דל"ש נוגע בעדות לענין איסור ואולי שם היה המעשה לענין מכירת הבשר דשניהם מוכרי בשר וזה דרך הטבחים לומר זע"ז דבידו טריפה אבל לענין שו"ב דענינם הוא רק לענין איסור ל"ש נוגע בעדות ודו"ק.