שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קל״ט (ב׳)

ומ"ש מעל' במה שכותבין בשטרות סתם מלוה והרי דבר זה אסור כיון דלא נכתב שנעשה עצה"ע וכן מבואר בש"ע סי' קע"ו סכ"ד ובט"ז שם החמיר בזה הנה בשו"ת שב יעקב סי' ל"ה צידד להקל בזה ובאמת גם אנכי כבר נתתי עיני ע"ז בתשובה אחת ולא מצאתי טעם מספיק אך כעת בתשובה לק' בוטשאטש השקפתי בזה ולפענ"ד מצאתי טעם נכון ע"פ מה שהיה תימה בעיני למה לא דנו בכל הב"ד שבישראל להחזיר מחצה אם אירע חלילה שום הפסד בהלואה אחרי כי מחציתו פקדון בשטרי עסקי חוב שלנו אך באמת לפי המבואר בנ"ש נוסח השטר עיסקא שלנו דעד אותו הזמן שיעלה הריווח כפי הסך שקצב עמו הוא מחצה פקדון ומאותו הזמן והלאה היא הלואה שלימה וא"כ לפי"ז אח"כ נעשה הלואה גמורה וחייב בכל אונסין וכיון שלא יוכל לברר שלא הרוויח דכל העסקים משועבדים לאותו עיסקא ואם לא הרוויח בזה אולי הרויח בעסק אחר וע"י שהי' לו ממון הלז לאותו עסק הי' יכול לתת הממון האחר להעסק האחר וא"כ שוב נעשה הלואה גמורה וחייב באחריות ומעתה יש לנו היתר ברור לפענ"ד לישב מנהגן של ישראל וע"כ לא אסרו בטוש"ע לכתוב מלוה סתם רק בעיסקא או שותפות והיא עיסקא עד כלות כל העסק שפיר חשו שלא יהי' קרוב לשכר ואף לחשש רחוק אבל בהלואות שלנו שאח"כ נעשה הלואה בכה"ג לא חשו שמא ימות קודם שיהי' הלואה וגם לפמ"ש הט"ז דעיקר הקפידא שהשטר הוא הלואה גמורה והריווח הוא בע"פ וכאן כיון שהשטר לא נעשה באיסור כ"כ שיכול להיות שיהי' ריוח ואז יהי' הלואה גמורה א"כ לא נעשה השטר כ"כ שלא כהוגן ולא עבר בשעת שימה עכ"פ וכעין שכתב הרלב"ח דבקרוב לשכר ורחוק להפסד לא שייך לא תשימון וכמ"ש המלמ"ל בשמו וה"ה בזה ובלא"ה נראה לפע"ד דע"כ לא כתבו הפוסקים דאסור רק שם דנעשה על עיסקא והיו יכול לכתוב בשטר עיסקא וע"כ כשכתב בדרך הלואה שפיר יגבו היתומים שלא כדין אבל בזמן הזה אשר בעו"ה לא נוכל לכתוב עצה"ע דבלשון לוע"ז הנעשים שטרות שלנו בחוקי המלך אסור לכתוב עיסקא כלל וא"כ גם היתומים לא יהי' נאמנים דמסתמא השטרות שלנו הם ע"פ היתר עיסקא דהרי אינו נאמן הלוה כלל לומר שלא הי' ע"פ היתר וכמ"ש לעיל ולכך הי' נאמן גם נגד היתומים כנ"ל לישב מנהגן של ישראל.