והנה לכאורה צריך להבין דאמאי לא נימא לר"י דאהדרי' לאיסורא קמא וכמו בפסולי המוקדשין וכן לר"ל עכ"פ בחליצה עצמה אמנם נראה דשאני כאן דבעת שנפלה ליבום היתה מותרת להתיבם וכל אחת היתה ראויה וא"כ אפסקי' זמן שהיתה מותרת ולא שייך דהדר לאיסורא קמא דבשלמא התם הגיזה לא הי' לו זמן מופשט מהאיסור משא"כ בזה וז"ב וזהו דקאמר ר"י מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי חליץ להאי וכו' והיינו דהיה זמן שהיו מותרות כלם ולר"ל עכ"פ חליצה עצמה הי' זמן מופסק כן אמרתי בדרך למודי ושוב ראיתי בדרך מצותיך ח"ג שהקשה כן וכתב דיש קרא יתירא ולפמ"ש א"צ והחילוק נכון ופשוט. והנה בדרך מצותיך ראיתי שם דכתב דכל הני דפטורות אף מחליצה כגון צרת ערוה ואשת אחיו שלא הי' בעולמו ואשת סריס ואנדרוגינוס דממעט ליה מדכתיב לא ימחה שמו ואיילונית מאשר תלד כל אלו כיון שנתמעטו ממילא הם באיסורם הראשון ע"ש ולכאורה זה פשוט דהא הו"ל אשת אחיו שלא במקום מצוה אמנם איזה סריס נתמעט בזה נחלקו ר"א ור"ע דר"א ס"ל דסריס חמה חולץ וחולצין לאשתו וסריס אדם לא ור"ע ס"ל להיפך דסריס חמה לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שלא היתה לו שעת הכושר כמבואר ביבמות ע"ט וראיתי לבאר אין הדין לענין יבום בין לשיטת ר"א ובין לשיטת ר"ע והנה לר"א דס"ל דסריס חמה חולץ וחולצין ודאי דליבומי אסור דלא קרינן בי' להקים לאחיו שם בישראל דאף דראוי לרפואה אבל כל זמן שלא נתרפא ודאי אסור ויש חשש אשת אח שלא במקום מצוה וקידושין תופסין בח"ל לר"א ולר"ע בסריס חמה פשיטא דאסור ביבום והוה אשת אח ובסריס אדם הנה הוא לכאורה מהראוי שיהיה אסור ליבם דעכ"פ אינו ראוי להקים לאחיו שם בישראל והו"ל אשת אח שלא במקום מצוה ובאמת הש"ס הקשה כן בדף ע"ט אקרי כאן להקים לאחיו שם בישראל והא ליכא ומה דמשני א"כ אין לך אשה שכשרה ליבם תמהני דניהו דמה שבעלה נעשה סריס שעה אחת סמוך למיתתו לא זכיתי להבין דש"ה דכל דהי' לו שעת הכושר א"כ צריכה ליבם ומקרי אשת אחיו והוא יקים לאחיו שם אבל להיפך דהיבם הוא סריס סוף סוף אינו ראוי להקים לאחיו שם בישראל וצ"ל כיון דהי' ראוי להקים לאחיו שם בישראל והיה לו שעת הכושר שוב מקרי בר הקמה וסריס חמה שלא הי' לו שעת הכושר לא מקרי בר הקמה כלל ועכ"פ מבואר דכל שהי' ראוי להקים אף שעכשיו אינו בר הקמה קרינן בי' להקים לאחיו ומכ"ש כשהוא ראוי להוליד אף שאותה ביאה אינ' בר הולדה ועיין תוס' ביבמות דף כ' שהאריכו בזה והרי לפענ"ד ק"ו הוא מזה והנה בהי' הבעל סריס מיבמין את אשתו כמבואר בהדיא בברייתא שם אף דכתיב לא ימחה והרי שמו מחוי הנה לר"ע בסריס אדם ל"ש כלל שמו מחוי בזה ועיין תוס' יבמות דף כ' ע"ב ד"ה אם ואם היבם הוא הסריס בזה לכתחלה אינו מיבם משום דאינו ראוי להוליד והוה בכלל פצוע דכא אבל אם בעל קנה ובסריס חמה לא חולץ ולא חולצין ומכ"ש דאינו מיבם לאשתו משום דכתיב לא ימחה והאי שמו מחוי ואם עברו ובעלו צ"ע אי נימא כיון דעכ"פ קידושין תופסין והתורה אמרה דלא ימחה אז אהדרי' לאיסורא קמא והו"ל אשת אח שלא במקום מצוה או לא ומצאתי בפרישה סי' קע"ב באהע"ז שכתב דלא ימחה קאי על המת אבל ביבם סריס קאי באשת אח שלא במקום מצוה ודלא כב"י ולא ידעתי מהיכן למד זאת מהב"י ואולי מדכתב הב"י דטעמא דסריס פירש"י משום דכתיב ולא ימחה והי' לו לבאר דרש"י לא פירש זאת על לא חולץ רק על לא חולצין לאשתו שאף שציין על לא חולץ הרי כתב וכו' והיינו בלא חולצין לאשתו דזהו משום דכתיב ולא ימחה אבל מה שאינו חולץ הוא משום דקאי בא"א שלא במקום יבום מי שהוא בכלל סריס לר"א כדאית ליה ולר"ע כדאית ליה אבל לפע"ד צ"ע כיון דנתמעט מדכתיב ולא ימחה אהדרי' לאיסורא קמא ואולי כיון דמי שמייבם ראוי להקמת שם רק דהתורה כתב ולא ימחה א"כ נתקו מכלל אשת אח ולא קאי רק בלא ימחה וצ"ע דהרי אילונית ודאי נשאר באיסורו הראשון וה"ה אשת סריס וכמ"ש הפר"ד בדרך מצותיך ודברי הפרישה צ"ע לפענ"ד ודברי הב"י נכונים דמ"ש ולא ימחה הוא כדי להורות דאינו בכלל יבום וחליצה וא"כ ממילא שוב היא בכלל אשת אחיו שלא במקום מצוה וז"ב כשמש והמיעוט הוא משום ולא ימחה שוב ראיתי בחידושי ריטב"א ביבמות שם שהקשה כן דמה ראיה מסריסות של הבעל לסריסות של המת והניח בקושיא ות"ל שזכיתי לכוין תיכף בראשית ההשקפה ואף שישבתי לעיל אבל באמת הדבר תמוה דמה מועיל מה שהי' בר הקמה כיון דכעת אינו בר הקמה ולפע"ד נראה דבר חדש ע"כ לא אמרינן דמי' שאינו ראוי להקים שם אינו עולה לא ליבום ולא לחליצה רק אם אין כאן רק זה האח בלבד שאינו ראוי ליבם ולהקים שם אבל אם יש כאן עוד אחים דאז עכ"פ נפקע מעליה איסור אשת אח דהרי עולית ליבום עכ"פ לשאר אחים א"כ אף שזה עבר ובעל שפיר קנ' ולא קרינן ביה שאינו ראוי להקים שם דהא עכ"פ איסור אשת אח נפקע כאן לגבי שאר אחים וכעין דאמרו בבא הוא או אחיו על צרתה דהוא שליחותא דאחין קא עביד ועכ"פ לחליצה ודאי ראוי דל"ש כאן כל שאינו ראוי ליבום דהא עכ"פ היתה ראוי' ליבום לשאר אחים שאינן סריסים ולפ"ז צ"ב מ"פ אקרי כאן להקים לאחיו שם בישראל דעכ"פ היא ראוי' ליבום ועכ"פ לחליצה וצ"ע דהוא דבר חדש שוב מצאתי בחבורי כת"י אשר התחלתי לכתוב שנת תר"ו שם דף קמ"ה כתבתי בזה ליישב.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קל״ה (ט׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
