שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קל״ה (ג׳)

לחכם אחד אשר שאלת ביבמה זונה שנפלה ליבום והיבם רוצה לחלוץ והיבמה אינה רוצית באמרה כי בלא"ה לא תהי' עוד לאיש ולמה לא החליצה הנה תם אני לא אדע וכי זו שאולה היא משפטה חרוץ באהע"ז סי' קס"ה ס"ג יבמה שתבעה היבם לחלוץ והיא אינה רוצית אלא לשאר עגונה אין שומעין לה אפילו הי' היבם נשוי ודינה כמורדת ולפע"ד בכה"ג לא מקרי מורדת מחמת טענה שכתב הב"ש שם ס"ק ט' דש"ה דאמרה שהיא בושה וקשה להיות שפלה לו אבל כאן היא מתחכמת על ד"ת שרצון התורה שתחלוץ או תתיבם ובזה"ז דליכא יבום שוב מוכרחת לחלוץ ויש לה משפט מורדת גמורה אברא דלכאורה ראיה דכל היכא שאינה רוצית להנשא לא אכפת לן דהרי מבואר בסנהדרין דף י"ט ברש"י על הא דאמרו במשנה לא חולץ ולא חולצין לאשתו כתב רש"י מפני שאסורה לינשא הרי דאין חולצין לאשתו מפני שאסורה להנשא ולא אכפת לן בחליצה וה"ה בזה ולכאורה רציתי להוסיף עוד טעם לזה עפמ"ש בחידושי לתורה בפ' תצא דענין החליצה והיבום דלא מצינו בכל התורה שתתן התורה רשות במצוה שאם לא ירצה לעשות המצוה כך יעשה כך ואמרתי דענין היבום הוא שהיא זקוקה ליבם ואסורה על כל העולם כענין קידושין שמתקדשת לו ונאסרה על כל העולם ולפ"ז ביבמה שכבר נזקקה לזה אם אינה רוצה ליבם צריך לחלוץ לה שתהי' מותרת להעולם כלו מה שנאסרה ע"י הקידושין וכמו גט שמתיר הקידושין כמו כן החליצה ביבום ולפ"ז כיון דהחליצת אינה תועלת להמת כמו היבום רק שתהי' מותרת לכל העולם א"כ אינו רק לטובתה ולכך כל שאינה רוצית לחלוץ אין כופין אותה ולכך גם שם במלך כיון שאינה רשאית להנשא דהיא אלמנותו של מלך לכך אינו חולצין לה אבל באמת כ"ז הוא דרך דרוש אבל חלילה חלילה לדרוש טעמא דקרא ובפרט בדבר דנ"מ לדינא וחליצה היא מצוה כמו יבום וא"א להתיר כשאינה רשאית להנשא וראי' ברורה דחייבי עשה כגון מצרית ואדומית בת חליצה הוא אף שאינה רשאית להנשא לאיש וכמבואר ביבמות דף כ' ובסי' קע"ד הרי דחליצה לא תלוי בנשואין ולכאורה רציתי לומר בכוונת רש"י דכיון שאינה רשאית להנשא לאיש מפני שהיא אלמנותו של מלך א"כ אינה עולה ליבום דאין איש יכול ליבם אותה ממילא כל דאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה והא דכתב רש"י גבי יבום דגנאי הוא לו ליבם ולא כתב כיון שאינו חולץ אינו עולה ליבום וכמ"ש הרמב"ם ורע"ב בפירוש המשנה ז"א דבאמת דבריהם תמוהים דלא מוזכר כן בש"ס ולהיפך אמרו כל שאינה עולה ליבום א"ע לחליצה וכמ"ש התויו"ט שם ובגליון התויו"ט שלי כתבתי בזה ואעתיק כאן וז"ל צע"ג דאדרבא מצינו להיפך דאף באינו עולה לחליצה כגון קטן דאיש כתיב בפרשה ואפ"ה עולה ליבום דקי"ל דכרבנן דר"מ ביבמות ק"ט דקטן מיבם ואולי יש לחלק דשם החסרון מחמת קטנות אבל איתא במצות חליצה אבל כל דלא הטילה התורה עליו מצות חליצה כמו במלך לכך אינו ביבום ובזה יש לחלק מכמה ענינים דמצינו דאין עולה לחליצה וליבום עולה ודו"ק שוב מצאתי בתוס' יבמות דף מ"ד ד"ה ונייבם וד"ה כל שס"ל ג"כ כללו של רבינו וע"ש שמוכרח כן בסוגיא שם ועיין ב"ש סי' קס"א ס"ק א' וצ"ע שלא זכר דברי רבינו ורע"ב ועיין תוס' יבמות דף יו"ד ע"ב ד"ה החולץ עכ"ל בגליון המשניות שם עכ"פ רש"י סובר דאף דאינו עולה לחליצה עולה ליבום ולכך לא פירש רש"י כן אבל כל שאינה עולה ליבום א"ע לחליצה זה מימרא מפורשת בכמה מקומות ולכך פירש"י שפיר דלכך אין חולצין שוב מצאתי און לי ברמב"ם בפ"ב ממלכים ה"ג שכתב וכן אם מת הוא כיון שאי אפשר ליבם את אשתו כך אין חולצין לה הרי שפירש הטעם כמ"ש משום דאינו עולה ליבום אבל באמת א"א לפרש כן דבאמת ל"ש כאן כל שא"ע ליבום א"ע לחליצה דכל הטעם שאינה עולה ליבום הוא מפני שאין נושאין אלמנותו של מלך וזה מכבוד המלך שום תשום עליך מלך וא"כ לא עדיף מחייבי עשה שעולה לחליצה אף שאינה עולה ליבום מכ"ש בזה אבל כוונת רבינו לפע"ד הוא כפשוטו דכמו שאינו מיבם לפי שגנאי לישא אלמנתו של מלך ולהיות לאיש אחר ולא להקרא עוד בשם אשת המלך א"כ גם בחליצה שאינה נקראת עוד בשם אשת המלך שהחליצה כמו גירושין וא"כ לכך אין חולצין וזה מדוקדק בלשון רבינו כיון שא"א ליבם לה כך אין חולצין לה אלא לעולם תשב בזיקתה והיינו דמכבוד המלך שתקרא עליה שם אשת ואלמנת המלך לעולם וז"ב לדעתי. ודברי הכ"מ תמוהים שם לפע"ד שכתב דאין חולצין לה כיון שאפילו יחלצו לה הוא אסורה להנשא וכפי הנראה כוון לפירוש רש"י ע"פ פשטותו דכל שאסורה להנשא א"צ לחליצה ומלבד שהדבר כמו זר נחשב וכמ"ש למעלה אף גם דדברי רבינו א"א להעמיס כן גם מ"ש דגנאי הוא מלך שתהא אלמנותו חולצת מנעל א"י אם הוא טעם אחד או שהוא טעם בפ"ע אבל בין כך ובין כך הוא תמוה דלא נמצא טעם זה כלל וע"כ לפע"ד כוונת רבינו כמ"ש עכ"פ דברי רש"י תמוהים ואולי גם כוונת רש"י כן דכיון שאסורה להנשא משום שגנאי הוא שתסור מעליה שם אישות ואלמנת המלך גם בחליצה כן ודו"ק אמנם אי קשיא הא קשיא לפמ"ש בכוונת רבינו דמכבוד המלך הוא שתקרא אשתו תמיד אלמנת המלך ולכך גם חליצה אין חולצין קשה דא"כ לר"י דאמר נושא מלך אלמנותו של מלך א"כ בכה"ג רשאי ליבם ולחלוץ אם הי' אחיו של המלך מלך וא"כ גם כשהוא הדיוט יחלוץ לה שהרי ראויה להנשא למלך אחר ואמאי לא חולק ר"י גם באין חולצין לאשתו ג"כ אך לפענ"ד דל"ק דניהו דהמלך נושא אלמנותו של מלך היינו משום דהוא ג"כ מלך ואינו חייב בכבודו של ראשון אבל כאן היאך יחלוץ לה אחיו של מלך ההדיוט והרי הוא כיון שהוא הדיוט הוא פוגם בכבוד המלך וז"ב וא"ל דא"כ אם אחיו מלך יחלוץ לה זה אינו דשוב אסור לחלוץ דהוא רוקקת בפניו וגם הא ר"י אמר דאם רוצה ליבם או לחלוץ זכור לטוב שוב ראיתי בתוס' חדשים למוהרש"ח שנדפס במשניות על הגליון שהאריך להקשות על רש"י דפירש שאסור ליבם משום דבזיון הוא למלך לקום על שם אחיו דא"כ אם אחיו הי' מלך הי' מיבם דאין גנאי לאשתו ואמאי לא קתני דמיבמין לאשתו אם אחיו יהי' מלך ובמחכ"ת לא ידעתי כוונתו דאם רוצה ליבם ולחלוץ ס"ל לר"י דרשאי וא"כ לא צריך למתני' כלל הך דינא דכבר שנאו ובלא"ה דבריו אינם מוכרחים דגם אם אחיו הי' מלך מ"מ גנאי להמלך שיקים שם אחיו וגם בלא"ה כתב בעצמו דכיון דבשעת נפילה לא הי' ראוי ליבם שוב אינו עולה ליבום ומ"ש דנמשח בחיי אחיו מ"מ ממנ"פ אם לא העבירו לאחיו ממלכותו הוא אינו מלך עדן עד שימות אחיו ויקבלו מלכותו עליהם וא"כ בשעת נפילה אינו ראוי וגם פשיטא בשעת שהוא נעשה אונן אינו נעשה מלך בעת ההוא דעת צער ובכי לו וא"כ שוב אינו ראוי בשעת נפילה והרי הח"ץ סי' א' מקשה בכל אונן דפטור ממצות נקרא בי' כל שאינו ראוי ליבום אבל בזה הטיבו אשר דברו האחרונים דלא גרע מנדה דכתבו התוס' והרא"ש דמקריא ראוי' בשעת נפילה כיון דודאי חשוב להיתירה אבל כאן כ"ז שלא נתקבל למלך גמור אינו ראוי ונעשה אח"כ ראוי שוב מקרי כל שאינו ראוי בשעת נפילה ואם כבר העבירו את אחיו בעודו בחיים שוב הו"ל דין הדיוט ואחיו המלך אינו מיבם וכ"ז ע"ד הפלפול אבל מ"ש בראשונה היא העיקר דלר"י באמת רשאי ליבם אם רוצה ובמ"ש למעלה מיושב מה דבמלך הקפידו גם אחרי מותו בכבודו כ"כ ובת"ח אף דאיכא עשה דכבוד תורה מ"מ אחר מותו לא הקפידו כ"כ משום דבת"ח הקפידו משום כבוד התורה וכל שלאחר מותו אין קפידא כ"כ אבל במלך עיקר הקפידא משום שום תשים עליך מלך דהיינו שאנו מצווים להקפיד שיתחשב עלינו למלך א"כ גם לאחר מותו אסור לזלזל בכבודו ודו"ק ועיין בחידושי הר"ן בסנהדרין דף י"ט גבי מצות שאני מ"ש בשם הרב מהר"ד ז"ל ודו"ק. עוד נראה לפע"ד לחלק דלכך בקטן וקטנה לא שייך לומר כל שאינה עולה לחליצה אינו עולה ליבום דעכ"פ בת חליצה היא לכשתגדיל ולא מקרי מחוסר זמן דזמן ממילא קאתי ובת חליצה היא לכשתגדל משא"כ במלך שאינו עולה לחליצה כ"ז שהוא מלך וז"ב ובזה שדיתי נרגא במ"ש הב"ש סי' קנ"ה ס"ק כ"ט דבכל הני ספיקות אם נפלה לפני יבם קטנה שהשיאה אמה ואחיה דתמאן ותחלוץ דממנ"פ אם גדולה היא החליצה הי' יפה ואם לאו הרי מיאנה ולפמ"ש י"ל דבאמת צ"ב דהיאך מועיל מה שאינה מחוסר זמן דזמן ממילא קאתי הא מ"מ מחוסר שתי שערות ומחוסר מעשה אינו ראוי מקרי ועיין מלמ"ל פ"ד מאשות וצ"ל כיון דחזקה דרבא מסייע דכל שהגיעה לכלל שנים מביאה שתי שערות אם כן מקרי אינו מחוסר מעשה דהזמן ממילא מקרי וממילא הביא שערות בתולדה וא"צ מעשה ולפ"ז כאן דיש ספק אם הביאה שתי שערות ואם היא גדולה וריעותא גדולה יש וא"כ שוב מקרי מחוסר מעשה דחזקה דרבא אתרע שהרי ספק הוא שמא גדולה ומ"מ לא הביאה שערות ועיין בב"ש שם ס"ק י"ט ודו"ק היטב ולפ"ז יש לומר דכל שלא היתה ראוי' ליבום בעת נפילה שוב אינה ראויה ליבום אף אח"כ דאינה ראוי' בשעת נפילה וא"ל דגם בעת נפילה ראויה ליבום דאם יבא אליהו ויאמר דהוא כעת גדולה היא בת חליצה דז"א דאולי יבא אליהו ויאמר דהיא קטנה וגם א"כ היאך ממאנת אח"כ והרי כשתחלוץ אח"כ ע"כ אתה צריך לומר דהיתה בעת נפילתה ראויה לחלוץ דאל"כ גם ליבום אינה עולית ואינה ראויה בשעת נפילה וא"כ הוה תרתי דסתרי ודו"ק היטב ובלא"ה כל שאפשר לבודקה אתה מצריכה כרוז לכהונה וע"כ נראה לפע"ד דאין לעשות כן מיהו בלא"ה נראה לפע"ד דאין מקום לדברי הב"ש דבזה"ז אין ממאנין כל שהיא בת יב"ש וכמבואר שם בסוף הסימן וא"כ כל שהוא ספק שמא היא גדולה שוב לא תוכל למאן וע"כ צ"ע דברי הב"ש לדינא אח"כ מצאתי בריטב"א חולין דף צ"ב גבי אית לי' כף ולא עגיל שכתב לענין איטר דאינו חולץ ומ"מ מיבם ול"ש לומר כל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום מידי דהוה אאלם ונקטעה רגלו דאף שאין חולצין מיבמין ע"ש ודו"ק ודבר זה נעלם מבעל שב יעקב וכנ"סי שהדבר מפורש דבכה"ג לא שייך כל שאינו עולת לחליצה אינו עולה ליבום ועיין בישוע"י סי' קס"א ס"ק ב' שגם הוא לא הביא דברי הריטב"א הנ"ל.