שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קל״ד (ג׳)

והנה בשנת תרי"א אירע מעשה פה לבוב שאחד הי' לו פאנד בריף אחד על אלף רמ"ט ורצה להחליפו בקטנים ממנו על מאה מאה ונתן להחלפן להחליפם לו והחליף לו והנה על הפ"מ יש קאפאנש סביב ונמצא שלא הי' הקאפנס מאותן נומר שהפ"ב הם ושלח האיש אחר החלפן והחלפן טען א"י ושמא נתחלפו אצלך הקאפאנס ואמרתי בזה דהדבר דומה לנדון דהט"ז והמהרשד"ם ולפ"ז לפמ"ש האחרונים דיש לומר דלא נתהווה ענין חדש כאן ל"ש זאת דבודאי נתהווה ענין חדש אמנם גם לטעמו של הט"ז בשביל חזקת חיוב הנה לפמ"ש כעת בטעמו דהח"מ משתנה דמתחלה הי' אצל המלוה ואח"כ הוא אצל לוה הנה זה שייך במלוה ולוה אבל כאן שזה מחליף לו קטנים בעד גדולים הנה נולד הספק בעת שהחליפו וע"ז ל"ש חזקת החיוב וכמ"ש ובזה נדחה ראית הט"ז מהך דאם לא הי' מכירה דמשמע דבספק נפטר ולפמ"ש שאני התם דהי' בתורת חילוף ולא נפל הספק רק על עת החילוף ול"ש חזקת חיוב וכן אין ראיה מהך דסי' רל"ב דשם על אותו כסף אנו דנין ול"ש חזקת חיוב משא"כ בהלואה דכבר נתחזק החיוב עליו והו"ל א"י אם פרעתיך דחייב שוב מצאתי סברא זו בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' סמ"ך שכתב לתמוה על ראיית הט"ז מהמשנה דשם ל"ש א"י אם פרעתיך וכ"כ התומים סי' ע"ה ס"ק כ"ב סברא זו ונהניתי עד מאוד שכן אמרתי בראשית ההשקפה עוד הי' נ"ל דלכך א"י אם פרעתיך חייב דהו"ל הלואה ודאית והפרעון ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ולפ"ז נראה לפע"ד דבנדון הט"ז כיון דאין הספק על כל המעות רק על מטבע אחת א"כ לפמ"ש התוס' ריש ב"מ דל"ש אין ספק מוציא מידי ודאי דמה שהוא ודאי בחציו לא יועיל לחציו השני א"כ מכ"ש כאן דכל ההלואה בודאי נפקע ועל איזה מטבע נפל הספק א"כ לא שייך לומר דאין ספק פרעון מוציא מידי ודאי הלואה דהא הלואה בודאי נפקע עכ"פ ברובו וא"כ אדרבא ספק הלואה אין מוציא מידי ודאי פרעון דהפרעון ודאי ואף דל"ד דבעת ההלואה הי' ההלואה בודאי ועל הפרעון יש ספק אבל עכ"פ על מה שנפרע בבירור ודאי אתרע חזקת הלואה וא"כ הרי פוגם שטרו אתרע לי' ומכ"ש במלוה ע"פ דפוגם ההלואה בודאי ואף דכל מטבע ומטבע הלואה בפ"ע מ"מ נפגמה הלואה והחיוב והדבר ברור כמ"ש הט"ז מכ"ש לענין הפ"ב דבודאי נפקע דשם לא בתורת הלואה נעשה וכמ"ש וז"ב כשמש ועפ"י סברתי יש לפלפל באריכו' בדברי התומי' בסי' ע"ה שם ואכ"מ שוב אח"ז רב מצאתי בקצה"ח סי' ל"ט ס"ק ה' שנראה מדבריו דלגבי יורשים ולקוחות הו"ל טענת ברי וכפי הנראה ס"ל דגם יורשים ולקוחות הו"ל א"י אם פרעתיך רק לגבייהו טענינן לו ברי שפרעו והנתיבות הבין שם מדברי הקצה"ח דהו"ל לגבי יורשים א"י אם פרעתיך אבל המעיין בקצה"ח ימצא דלא כן כוונתו וראיתי במשובב שביאר כן כוונתו אבל באמת גם להנתיבות להבנתו לא יחידאה היא הקצה"ח בזה וכמ"ש למעלה.