שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק״ל (ב׳)

והנה מדי דברי זכור אזכור מה שראיתי זה רבות בשנים בכתבי קודש של הגאון בעל גאון צבי שהקשה בהא דאמרו ולא בשמן קיק ואמרו דהוא עוף בכרכי הים ושמו קיק וע"ז הקשה דכפי הנראה עוף טמא הוא והרי לא הוכשר למלאכת שמים רק בהמה טהורה לבד והנה לכאורה יש לומר דנ"מ אם נתערב בשאר שמנים דמחמת שהוא מדבר טמא היה כשר אבל מצד שאינו שמן טוב להדלקה אסור אף בנתערב כדאמר הש"ס שם אלא דאכתי קשה דא"כ להס"ד דבעי אי כשר בנתערב א"כ יקשה משמן קיק אך העיקר נראה לפע"ד דהרי הרמב"ם בפ"א מכלי המקדש ה"א כתב דמור הוא הדם הצרור בחי' שבהודו וע"ז הקשה הראב"ד דאיך יכנס במעשה הקדש שום דם חיה טמאה וע"ז כתב הכ"מ דנשתנה ולפ"ז נראה לפע"ד דלענין שבת דמה שצריך לנר הוא רק משום עונג שבת שזה שלום בית וא"כ מה שדולק האש שמאיר זה נשתנה ואינו להטמא בעין ומותר וכה"ג אמרו בפסחים דף כ"ז לענין אסורי הנאה דאש לא מקרי לאיסורא בעין וכ"ש בזה אברא דלפ"ז יקשה בהך דאמרו שם דכל השמנים הפסולים לשבת מותרים בנר חנוכה לרב משום דכבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה וקשה אכתי איך מותר בשמן קיק דהוא דבר טמא וכאן צריך להיות שיעור וא"כ גם השמן שלא נשרף עדיין צריך ג"כ דאל"כ לא יהי' שיעור וזה אינו מצטרף דהוא דבר טמא והנראה בזה כיון דכבתה אין זקוק לה א"כ מה שלא נדלק עדן לא גרע מכבתה דאין זקוק לה ואף דלכתחילה צריך להיות כשיעור הא אם ידלק יהי' כשר רק דכ"ז שלא נדלק והוא בעין הוא אסור וא"כ כל שלא נדלק הוא ככבתה דאין זקוק לה והרי להכנה"ג אף אם נתנה במקום שהרוח שולט אין זקוק לה ומכ"ש בכה"ג דממנ"פ בשעה שידלק יהי' היתר וכ"ז שהוא בעין נחשבהו ככבתה ודו"ק ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ת חאו"ח סי' ג' שדעתו לחלק דבתשמישי מצוה לא אכפת לן אם הוא מבהמה טמאה רק בתשמישי קדושה ע"ש וא"כ בנר חנוכה אפשר דהוה כתשמיש קדושה אמת אמרו בדף כ"ב דכי נר קדושה יש בו ע"ש ומיהו באבודרהם הבאתי בתשובה אחת משמע דזהו כשמן קדש וצ"ע.