שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ק״ל (י׳)

ובזה מיושב היטב מה דהקשו התוס' שם ד"ה ישראל אדדייקת מסיפא תידוק מרישא דע"כ שכירות לא קניא דאל"כ אמאי ישראל מאכילה כ"ת ולפמ"ש א"ש דבאמת י"ל דשכירות קניא אבל סוף סוף לא הוה רק ק"פ ובתרומה אזלינן בתר קה"ג והקה"ג של הכהן הוא ושפיר אוכלת ואף דהישראל נהנה מזה לא אכפת לן ומכ"ש ודו"ק היטב כי נעים ונחמד הוא ובזה יש לישב קושית המ"א סי' רמ"ז על רבינו אפרים דס"ל שכירות קניא לחומרא ע"ש ודו"ק היטב כי הוא ענין נבחר ת"ל אחר שכתבתי כ"ז מצאתי בחידושי הרשב"א לכתובות בקונטרס אחרון שם בסופו שהעלה דשכירות ושאלה הוה קנין הגוף לשואל ולשוכר ויכול השואל והשוכר להקדיש וכמו שדה מקנה דאף למ"ד ק"פ לא כקה"ג דמי יכול למוכרו כדאמרו סוף השולח והא דאמרו בע"ז דף ט"ו דשכירות לא קניא היינו לענין שלא יהי' מקרי של המשכיר אבל הוא של השוכר קה"ג ודבריו תמוהים לפענ"ד דא"כ מה מקשה מהא דכהן מאכילה כרשיני תרומה הא הוה של הכהן וגם הר"ן בנדרים כתב בהדיא דמסוף השולח משמע דכל שהוא לזמן ק"פ קרינא ביה ולא קה"ג ועיין בשו"ע יו"ד סי' רנ"א ס"ז ותמצא דאינו רק קנוי לפירות ולכך יכול לאסור השואל ושוכר כ"ז שהוא תחת ידם וכהתוספתא שמביא הרשב"א שם וצע"ג.