שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קכ״ז (ט׳)

והנה אחר איזה ימים נתתי אל לבי ורציתי לחתור אל היבשה שלא יקשה על הפסקי מהרא"י דאף דקי"ל דזהב הוה פירא לענין רבית היינו דוקא בזמן הש"ס דהי' בימיהם כסף צרוף א"כ הוה לגבי מו"מ פירא ה"ה לענין ריבית אבל בזה"ז דאין שום כסף צרוף מטבע היוצא א"כ ל"ש לומר כלל דמיגו דהוה פירא לענין כסף כמו כן הוה לענין הלואה דאינו פירי כלל ומ"ש בחו"מ בשם רי"ו דמטבע שלנו שמעורב בכסף ונחושת נחשב מטבע לגבי כסף היינו דוקא לגבי כסף צרוף דיש במעות שלנו חשיבות שיש בו כסף ג"כ וגם חריף יותר דהרי יוצא בהוצאה טפי אבל לגבי זהב שהוא חשוב הרבה במעלה גם כסף שלנו שמעורב בנחושת לא נקרא מטבע אבל ז"א דא"כ זהב קונה את הכסף ע"כ בכסף צרוף הוא דאיכא וא"כ בזה"ז לא משכחת לה להאי דינא וז"א דא"כ למה לא הגיה הרמ"א דבזה"ז לא משכחת להאי דינא ולא עוד אלא שכתב להיפך דמעות שלנו חשוב כטבעא לגבי כסף צרוף ומשמע דמשכחת לה כסף צרוף מטבע בזה"ז דא"ל דמיירי בכסף צרוף שאינו מטבע דז"א דזה ודאי נחשב פירא דאף כסף שאינו צרוף מטבע לגבי מה שאינו טבוע נחשב למטבע וע"כ דמיירי ביוצ' בהוצא' וא"כ קשה כנ"ל וע"כ דמשכחת לה במדינתינו ג"כ שיהי' מטבע כסף צרוף ושוב הוה זהב פירא לגבי כסף וגם לענין הלואה כן ומה גם דזה גופא תלוי במחלוקת שבין התוס' להרא"ש לענין נחשת לגבי דהבה וכמ"ש למעלה שדברי רי"ו במחלוקת תלוי וע"כ דברי הפסקי מהרא"י תמוהין לפע"ד.