שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קכ״ז (ח׳)

והנה מן האמור אני תמה על פסקי מהרא"י סי' נ"ד והועתק ביו"ד סי' קס"ב ס"א דבזמנינו מותר להלות דינרי זהב בדינרי זהב וכתב דאף שהגאונים פסקו דדינרי זהב הו' פירי והוה כסאה בסאה דאסור וכתב דבזמנינו המוטבעות כסף הן מעורב עם נחושת דלא כמו שהיה בימי הש"ס ותוס' שהי' כסף מזוקק בלי שום תערובות נחשת לא חשיבא כלל לגבי דהבא והיא תימה לפע"ד דמלבד בטוש"ע חו"מ בסי' ר"ג לא מצינו חילוק זה והרמ"א לא קבע כלל שם חילוק זה דבזמנינו הזהב הוה טיבעא לגבי כסף אף גם דגוף סברתו הוא תימה דמה בכך שהכסף הוא מעורב בנחושת הלא אף כשהי' כסף מזוקק באמת הוא אינו חשוב לגבי דהבא ורק שהזהב הוה כפירא משום שאינו חריף להוציא וא"כ מה בכך שהכסף מעורב מ"מ חשוב טבעא לגבי זהב אמנם לפ"ז יקשה דא"כ גם נחושת דחריף טפי יהיו טבעא לגבי זהב ואפ"ה דעת הרא"ש ריש הזהב דהוה פירא לגבי דהבא משום דאינו חשוב וא"כ גם הכסף אף שהוא חשוב טבעא היינו משום שהוא חשוב וגם חריף אבל כל שהוא חריף לבד אבל אינו חשוב שוב הוה זהב טבעא אבל לפע"ד היא תימא דמ"מ ל"ד להך דהרא"ש דע"כ לא כתב הרא"ש רק דין נחושת לגבי דהבא אמרינן דחריפות שלו אינו מבטל החשיבות של הזהב ונחשב פירי לגבי דהבא אבל דינר זהב לגבי זהב בעצמו הרי הוא ודאי מטבע דלגבי עצמו טבעא מקרי וכדאמרו בהדיא בדף מ"ה דלב"ה הוה טבעא ואפ"ה כיון דלענין מקח וממכר הוה פירי דאמרינן הוא ניהו דזול לגבי הלואה נמי הו"ל כפירא וא"כ מה בכך שהכסף הוא מעורב בנחושת זה שייך לענין אם נחשב כפירי לגבי זהב אבל לענין אם יהיה מותר זהב לגבי זהב זה לא נחשב כמטבע רק פירי וז"ב גם מ"ש דהתוס' סברי דזהב מחשב מטבע לא ידעתי אנה מצא זאת ואדרבא הרא"ש מביא שם בשם התוס' דאף נחושת נחשב כטבעא לגבי דהבא וא"כ מכ"ש זהב לגבי עצמו ועיין תוס' דף מ"ה ד"ה לגבי ותמצא מבורר דלדידן דדהבא נחשב פירי לענין מו"מ ואסור בהלואה וראיתי בב"י בחו"מ סי' ר"ג שכתב ג"כ בשם התוס' דשמא קי"ל כילדותו של רבי דדהבא הוה טבעא אבל בשם ר"ח כתבו דדהבא הוה פירי וכוונתו להתוס' שכתבו בדף מ"ה ד"ה ושאני אבל היא תימא דהרי התוס' אסקי להלכה דדהבא פירא הוה לכל מילי וכתבו דבימי הגאונים לא הי' יוצא כלל והיה פירא וא"כ אחר שקי"ל כזקנותו דרבי כמ"ש הרי"ף והרא"ש וכן קי"ל בטור ושו"ע סי' ר"ג ועכ"פ כיון דלגבי כספא קיי"ל דהוה פירי ממילא גם לענין הלואה אסור ותדע דאל"כ מהיכן מוכח דר"ח ס"ל דהבא טבעא הוה וע"כ דכל דהוא נחשב פירי לגבי מו"מ ממילא אסור בהלואה וכמ"ש התוס' ד"ה ולגבי וא"כ ממילא לדידן ל"ש לסמוך על דברי התוס' כלל וגם בפסקי תוס' ריש הזהב מבואר דדהבא הוה פירי וגם סברת הרא"ש ל"מ נגד הלואה דינר זהב בזהב וכמ"ש ואני תמה דסברתו של הפסקי מהרא"י דכסף שלנו מעורב בנחשת באמת מבואר ברבינו ירוחם והועתק בחו"מ סי' ר"ג ס"ה בהג"ה דמעות שלנו נגד כסף צרוף מקרי טבעא לגבי כסף צרוף וא"כ מבואר להיפך דכיון שחריף בהוצאה נחשב יותר מכסף ובאמת שלפע"ד תלוי במחלוקת התוס' והרא"ש אי נחושת מקרי טבעא לגבי דהבא ובש"ע שם ס"ו הביא שני דיעות הללו ואני תמה דא"כ גם מעות שלנו כיון דמעורב בנחושת מהראוי שיגרע לגבי כסף צרוף ובפרט להרי"ו דס"ל תמיד כרבו הרא"ש א"כ מה שמעורב בנחושת היא גריעותא ואיך נעשה חשיבות ועכ"פ מבואר להיפך מסברת מהרא"י בפסקיו הנ"ל וגם לא נזכר כלל בש"ע חו"מ סברת הפסקי המהרא"י הנ"ל וכפי הנראה הרמ"א שהעתיק בסי' קס"ב הך דפסקי מהרא"י עיקר סמיכתו הי' על הטעם השני כיון דיכול לקנות בעד המטלטלין זהב הו"ל כיש לו וכן הב"י שם לא העתיק רק הטעם הזה ע"ש וכ"כ הט"ז הטעם זה אבל הש"ך כתב בסי' קס"ב ס"ק ד' טעמו של המהרא"י הלז והיא תימה וגם העתיק מ"ש התה"ד דהתוס' דעתו דלעולם דינרי זהב יש לו דין מטבע כסף ומה אעשה בוש אני מלומר שהש"ך לא יצא ידי חובת העיון והראיה שלא הרגיש במקומו של התוס' דאלו היה רואה במקומו לא הי' מסתייע מהתוס' שהם בעצמם מסקו להלכה דדהבא מקרי פירי וגם מ"ש בשם הרשב"א בתשובה שהביא ב"י במחכת"ה תמהני מאד דדמיא להאי עורבא דמייתי קיני' וכו' דאדרבא בשו"ת הרשב"א מבואר דבדינר זהב ודאי הו' כסאה בסאה כיון דלגבי מו"מ הוה כפירא ומ"ש להתיר בדינר היינו לא בדינר זהב רק בדינר שיוצא בכ"מ והש"ך העתיק דינר זהב ובמחכת"ה שם כתוב דינר זה ולא זהב רק בדינר היוצא מיירי וע"כ דברי הפסקי מהרא"י ובפרטו' דברי הש"ך צע"ג ובהא דאמרו מאי בכ"מ שהוא כמות שהוא עיין נימוק"י מ"ש בזה ובקצה"ח סי' ר"ג ס"ק ד' מה שהקשה בזה משכירות ולא הבינותי דמה ענין שכירות לקנין קנין חייב ליתן לו כמו שקנה משא"כ בשכירות אינו חייב רק לתת לו שכירות ועיקר שכירות הוא בכסף דוקא וכמדומה שכ"כ בזה וע"כ קצרתי פה.