והנה לכאורה הי' נ"ל דבר חדש דמטבע שאינה עושה חליפין יהי' להיפך דבשוה בשוה לא נעשה חליפין ובאינו שוה יהי' נעשה חליפין דהרי כל עיקר הטעם דאין מטבע נעשה חליפין הוא משום דדעתא אצורתא וצורתא עבידי דבטלה וגם שייך דוקא בשוה בשוה דסומך על הצורה אבל באינו שוה ואפ"ה נותן לו החפץ בעד המטבע א"כ מה בכך שיפחות המטבע ועכ"פ ישוה איזה דבר והוא אין רוצה דוקא שוה בשוה ומ"ל שוה כך או כך מיהו למ"ד בכליו של קונה דהטעם דניחא ליה לקונה דלהוי מקנה קונה א"כ כיון דבעינן שיקנה המקנה א"כ אדעתא דצורתא וכל שצורתא עבידא דבטלה הרי לא סמך דעתו בקנייתו שיקנה עי"ז אבל למ"ד בכליו של מקנה א"כ אדרבא כשנותן לו מטבע דאפשר דבטלה ואפ"ה מקבל ממנו מתחשב עוד יותר וא"ל דאה"נ דז"א דהרי רב ולוי נחלקו אי מטבע נעשה חליפין או לא ונפשוט דלוי ס"ל דמטבע נעשה חליפין אמנם באמת לא הי' יכול לפשוט דאפשר דנחלקו בשוה בשוה דאז גם ללוי הוה בכליו של קונה וא"כ לא מצי למפשט מיניה ובלא"ה י"ל דלפמ"ש הפ"י דטעמו של ר"פ דצורתא עבידא דבטלה הוא דוקא על מה שחזר בו ואמר דאינו נקנה בחליפין וא"כ ל"ק ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קכ״ז (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.