שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קכ״ג (ב׳)

ובזה נ"ל דבר נחמד מה שנתקשו הקדמונים הרמב"ן והרשב"א בהך דפריך הש"ס אילימא בחוץ משרי שרי ר"א דתניא מודה ר"א אלא בע"מ והקשו כיון דמוקמי דר"ט בע"מ א"כ ע"כ לא ס"ל להאי מודה ר"א דהרי בחוץ לא נחלקו כלל וע"כ דהאי ברייתא דמודה ר"א משבשתא וא"כ ממילא אין התחלה לקושיית הש"ס ודלמא באמת בחוץ נחלק ר"א וא"ל דזה מסתבר להש"ס מצד סברא דבזה מודה ר"א ול"ש לקושית ר"ט דז"א דהא הרשב"א באמת חולק על ר"א בזה ועכ"פ אינו מסתבר כ"כ מצד הסברא ולפמ"ש א"ש דבאמת מסתבר לי' מצד הסברא וא"ל דהרי רשב"א חולק על ר"א דז"א דכל חילו של רשב"א דרהיכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר וכתבתי בטעם הדבר דאף דאפסקי' אחר ואמאי לא נימא דפקע כח ראשון וצ"ל דגם הראשון לא הי' לו אותו הכח שישיאה לאותו האיש שאסרה הראשון ולפ"ז נ"ל ברור דזה דוקא היכא שאתה רוצה להתירה לזה שאמר חוץ בשביל מה שהתירה השני שפיר יש לומר דהיכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר אבל כאן דר"ט מקשה באם נשאה אחיו של זה ונפלה לפני זה שאסרה ליבום הרי עוקר היבום בזה שפיר יש לומר דגם רשב"א מודה דהרי באמת אפסקי' אחר וא"ל דאיך מצינו שזה אוסר וזה מתיר ז"א דהרי הש"ס מקשה על רשב"א והרי יבם דבעל אוסר ויבם מתיר ומשני דיבם היא דוקא אסור לה דמבעל הא שרי' וקיימה ולפ"ז כיון דנפלה לפני יבם שפיר מותרת דהרי אפסקיה אחר דהיינו אחיו וא"ל דהיאך יוכל הוא להתיר מה שאסרה הראשון דז"א דהרי ליבם אינו בא מכח היתירו שלו רק דיבם הוא דאסר לה וליבם שפיר מותרת דהרי כבר אפסקיה אחר ודו"ק היטב כי הוא חריף וישר בסברא ומ"ש הא"מ שם דבד"מ לא אמרינן דנתרוקן הרשות דא"כ למה לא נתיר מיד כיון שנתן לו מתנה נימא דיכול ליתנה לאותו ששייר דהא נתרוקן רשות זה לרשות אחר ובשלמא בגט כ"ז שלא נשאת לא נכנסה לשום רשות לכך לא נפקע רשות הראשון משא"כ במכר ומתנה הנה לפמ"ש החילוק מבואר דכל שאפסקיה אחר נפקע הרשות לגמרי וכמבואר בסי' ר"ט דבכה"ג דאפסקיי אחר נתרוקן רשות וכשלא מכר לאחר לא נתרוקן הרשות ומ"ש הוא לחלק מאישות דשם כ"ז שלא נכנסה לרשות הבעל השני ל"ש נתרוקן רשות תמה אני דמ"מ הא נכנסה לרשות של עצמה ולמה לא נימא דנתרוקן רשות הבעל לעצמה ועיין בר"ן בנדרים שם דע"כ לא כתב שם הר"ן דרשות האשה לא חשיב רשות כ"כ היינו לענין שתהי' מקרי פדאן הוא אבל פשיטא דיש לה רשות בפ"ע וז"ב ופשוט אלא שבאמת אין התחלה לקושיא דכל שגרשה בחוץ הרי לענין זה לא נפקע רשות ואדרבא כשנישאת לאחר הוא דנתלבטנו במה נפקע כח השיור שלו וכמ"ש וע"ד הפלפול יש לומר החילוק בין כשלא נשאת דהוה שיור ובין אם נשאת דלא הוה שיור דהרי באמת כל מה דמתגרשת אשה בגט היא משום דגיטה וידה באין כאחד או גיטה וחצרה באין כאחד כדאמרו בריש הזורק דאל"כ במאי תקנה הגט הא ידה וחצרה משועבדים לבעל ולפ"ז כל ששייר הכח לעצמו של שמעון לא תנשא א"כ לענין זה לא קנתה ידה הגט לה דהא הוא לא רצה להקנות לה היד והגט על אופן זה וא"כ כשתלך ותנשא לאחר שוב נשארת עדיין היד משועבד לבעל ואין לה מקום שתקנה הגט ויש להמתיק הדבר דלפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' קצ"ח דבעינן שיהי' הרשות שלו מקודם שקנה בו והקשו עליו מהא דאמרו גיטה וחצרה באים כאחת וכתבתי בתשובה באורך דש"ה דהיתה שלה מתחלה והכניסה לבעל וכל שמגרשה שוב נקנה החצר לה כמו שהי' ואינו רק סילוק רשות מחצרה וידה ע"ש שהארכתי בזה ולפ"ז כיון שלאותו האיש לא רצה לסלק נפשו ואדרבא התנה שלא תנשא לזה וא"כ כשתנשא לזה שוב לא קנתה הגט ולפ"ז זהו כשלא נישאת אבל כל שנשאת לאחר א"כ כבר היד וחצרה שלה מקודם א"כ אף שאח"כ תנשא לזה שפיר קנתה הגט דהרי נפקע רשותו לה וכקושית הא"מ גבי אישות ג"כ נימא שנפקע רשותו לה ומ"ש הא"מ בזה כבר כתבתי דלא נהירא ובזה מיושב קושית הקדמונים הנ"ל דשפיר פריך על ר"ט דאמר דעוקר מצות יבום דהא מודה ר"א בנשאת לאחר וא"ל דהא רשב"א חולק ע"ז דז"א דכל טעמו של רשב"א דהיאך מצינו שזה אוסר וזה מתיר והיינו כיון דכל עיקר ההיתר הוא ע"י שנשאת לאחר קנתה כבר ידה וחצרה וא"כ בא מכח האחר ההיתר ואיך מצינו שזה אוסר וזה מתיר ולפ"ז זהו דוקא לענין שאם רוצית להנשא לזה שאסרה בלי יבום אבל ביבום מה תאמר שלא קנתה הגט מ"מ עכ"פ ליבום נופלת בשביל שנשאה אחיו וא"ל דהגט בטל דהא אין לה יד דז"א דע"כ האחר כשנשאה הי' בהיתר ולדידי' הי' גטו של ראשון גט ושוב מוכרחת להתיבם מפני שזה אחיו ול"ש לומר שזה מתיר מה שאסר הראשון דזה אינו מתיר כלל רק שנופלת מכחו ליבום והרי באמת אחיו של זה הוא והוא נשאה בהיחר ודו"ק ואף דידה דאשה כיון דאין גופה קנוי לו לא צריכין לבא לגיטה וידה באין כאחת וכדאמרו ריש הזורק דרבא לא קשיא להו ידה דאשה רק מיד דעבד מיהו כיון דמרבינן שאשה מתגרשת בחצרה ג"כ א"כ מסתמא גם בזה מועיל התנאי או השיור וע"י חצרה צריכין לבא לגיטה וידה באין כאחת וכדאמרו שם ודו"ק.