שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קי״ט (ב׳)

והנה דרך אגב ארשום מה שנתקשיתי דרך למודי במס' שבת דף קכ"ח ע"ב דפריך ואמאי הא מבטל כלי מהיכנו ומשני צער בע"ח דאורייתא ואתי דאורייתא ודחי דרבנן והרי הר"ן פ' ד' דר"ה גבי אין מעבירין על התחום דאמרו יו"ט עשה ול"ת הוא ואין עשה דשופר דוחה ל"ת ועשה והקשה הר"ן דהא תחום אינו רק דרבנן וכתב דרבנן עשו חיזוק לדבריהם כעין של תורה ואין עשה של תורה דוחה ואם כן מכ"ש בשבת דיש ג"כ עשה ול"ת ומה גם שהל"ת בעצמותו חמור דהוא כרת אם כן מהראוי שצעב"ח לא ידחה עשה ול"ת דדבריהם דחכמים עשו חיזוק לדבריהם הן אמת דמהר"ם מלובלון בשבת דף קל"ג ע"ב בתוס' ד"ה האי עשה וכו' כתב דבשבת ליכא עשה רק ל"ת אבל מלבד דדבריו תמוהים אף גם דהל"ת בעצמותו חמיר דהוא כרת ועי' רמב"ם פ"כ משבת וא"כ איך ידחה העשה דצער ב"ח את ל"ת דשבת אף שהוא מדרבנן ולכאורה רציתי לומר כיון דמבטל כלי מהיכנו הוה כסותר בנין וכמ"ש רש"י כאן אף דבדף מ"ג כתב משום בונה ועיין תוס' שם כאן פירש משום סותר ולפ"ז אם נימא דסותר ע"מ לבנות הוא דמחייב ועי תוס' שבת דף ל"א וא"כ כאן אינו ע"מ לבנות וא"כ כל שהוא רק סותר גרידא דאינו עושה ע"מ לבנות א"כ ל"ש דעשו כשל תורה ושוב אינו רק ל"ת דדבריהם לגמרי ואינו רק איסור דרבנן גרידא ושפיר דוחה צער בע"ח דאורייתא ובזה ניחא מ"ש רש"י דהוא משום סותר משום דאל"כ לא שייך התירוץ וכמ"ש עוד יש לי לומר דלא שייך עשו חיזוק לדבריהם דדוקא ביו"ט שייך זאת משום דקיל וכדאמרו ריש ביצה דיו"ט קיל וגזרו רבנן משא"כ שבת דחמיר לא עשו כשל תורה. שם דף ק"ל אבעיא להו עדים דקאמר איהו וחד או דלמא איהו ותרי ת"ש ובסכנה מכסהו ע"פ עדים א"א הוא ותרי שפיר אא"א הוא וחד מהו עדות שראוים להעיד במקום אחר מאד תמהני דהא בעיא ע"כ אבעי לה על לשון המשנה או הברייתא דקאמר מכסהו עפ"י עדים וא"כ מה פשיט לו מלשון המשנה והי' לו לומר א"כ מהו עדים והוא תימה רבה ולא מצאתי מי שיתעורר בזה ולפע"ד נראה דקאי על מה דמסיק דשלא בשעת הסכנה ל"מ ע"פ עדים ומשום חבוב מצוה וע"ז אבעיא להו אי דוקא באיהו וחד ל"מ דאין זה חיבוב מצוה דע"א לית לי' קלא אבל שנים הו"ל כמגילה דהם יפרסמו הדבר או דלמא דאף שנים ל"מ וע"ז קאמר מהך דבשעת הסכנה מכסהו עפ"י עדים ושם כיון דהוא סכנה ה"א דניקל דסגי בע"א ואפ"ה בעי שנים וע"כ דשלא בשעת הסכנה ל"מ אף שנים וע"ז משני דעדים הראוים במקום אחר וא"כ שוב יש לומר דשלא בשעת הסכנה בשנים סגי ויכול לכסות כנלפע"ד והנה ברא"ש פ"ק דב"מ הביא קושית רבינו יונה בהא דאמרו המפקיד בעדים צריך לחזור בעדים ולמה לי תרי הא בע"א סגי וכתב הרא"ש דהכוונה בעדות המועיל ומהתימה שלא נתעוררו מכאן דכאן אבעיא להו אי עדים הכוונה היא ותרי וצע"ג. שם דף ה' לימא דלא כר"י בר"י וכו' דאי כר"י בר"י פשט את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני וכו' והקשה אותי הרב וכו' מוה' רח"י ע"ב ני' דאמאי לא מקשה מהרישא או שנטל מתוכה והוציא והוא דקדוק עצום ולא מצאתי בהחפזי למי שירגיש בזה ואמרתי בזה ע"פ מה דאמרו בשבת דף צ"ד דהוציא אוכלין בכלי פטור על הכלי שהכלי טפל לאוכל א"כ יש לומר גם להיפך דכל שהעני הוציא אוכלין והניח בטרסקל א"כ הטרסקל בטל להאוכל ושפיר הו"ל מוציא מרה"י לרה"ר אך זה לגבי המוציא דלדידיה שחפץ באוכלין א"כ הכלי בטל לגבי האוכל אבל בסיפא שהבעה"ב נתן לתוך כלי א"כ לגבי הבעה"ב לא בטל האוכל את הכלי ושפיר פריך דהו"ל רה"י ורה"י ודו"ק היטב כי נכון הוא.