שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קי״ח (ג׳)

והנה לכאורה קשה לי דאמאי משהחזיק בה לא יוכל לחזור הא התוס' הקשו בכתובות דף מ"ז דכל לוקח פרה ונטרפה נימא אדעתא דהכי לא זבנתי וכתבו התוס' דל"ד דשם לא תלוי בדעת הלוקח לבדו כ"א בדעת המוכר ג"כ וביאר המלמ"ל פ"ו מזכיה בתשובה שם באורך דכל שלא יוכל להחזיר הדבר כמו שהי' רק שיהי' איזה הפסד בדבר א"כ בודאי דעת שכנגדו חשוב ג"כ דעת שלא יוכל זה לומר אדעתי דהכי לקחתי אבל כל שאם יחזור הדבר כמו שהיה לא יפסיד הצד שכנגדו עי"ז פשיטא דלא מקרי דעת שכנגדו דעת כלל וא"כ לפ"ז כאן שיצא עוררין ובאחריות דא"צ אחוי טרפך א"כ יוכל לטעון ממנ"פ אם באמת יבררו הדבר א"כ תחזור לי מחמת אחריות ומה נ"מ לך ואם לא יבררו שוב לא הפסדתיך ומה לך במה שתחזיר הדבר מיהו יש ליישב דל"מ לפמ"ש התוס' דמיירי במה שהוזל כעת א"כ בודאי נ"מ טובא והמוכר ודאי אדעתא דהכי נחית שלא יחזיר לו כשהוזל וגם לפי תירוצם השני דהוזל מחמת העוררין עכ"פ הוזל ממה שהי' יכול לומר אמת ששקר הם דוברים ובכ"ז יש לו הפסד והוזל הקרקע עי"ז ולא אוכל לחזור ולקחת לי הקרקע ובאמת לפמ"ש המהר"ש יונה סי' מ' לפרש דברי התוס' דדוקא היכא שבא הלוקח להוציא הוא דא"י כל שיש דעת אחרת אבל להחזיק אף כשיש דעת אחרת כנגדו אמרינן אומדנא דאדעתא דהכי לא זבין ע"ש א"כ יקשה דהא כאן מיירי שלא נתן המעות עדיין וא"כ למה לא יהי' יכול לומר אדעתא דהכי לא זבנתי מיהו י"ל כיון דמיירי שכבר החזיק בה ודייש אמצרי א"כ מקרי הוא מוציא דארעא בחזקתו קיימא אבל זה דחוק ובאמת כבר מחי לה אמוחא לדברי מהר"ש יונה הנ"ל במלמ"ל שם ע"ש. ומדי דברי זכר אזכר מה ששמעתי אומרים בשם הרב הגאון הצדיק מו"ה נ"ה ז"ל ראב"דק לבוב ת"ה דפריך הש"ס בקידושין דף ט' ע"ב נערה המאורסה דבסקילה היאך משכחת לה והקשו המפרשים דלמא בקידושי יעוד דהוא בכסף לבד ואמר הוא דהרי התוס' הקשו דנימא בכל ענינים אדעתא דהכי לא קידש ותרצו דכיון דתלוי בדעת שניהם לא אמרינן הכי לפ"ז א"א לאוקמי בקידושי יעוד דהרי כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה הוה מקח טעות וא"כ יקשה נימא דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה וכאן לא שייך תירוץ התוס' דתלוי בדעת שניהם דהרי לא תלוי בדעתה כלל דהא יעוד הוא בע"כ וא"כ אדעתא שתזנה אח"כ לא קדשה ושוב לא משכחת נערה מאורסה כלל ודפח"ח ואף שדעת הרמב"ם בפ"ד מעבדים דיעוד היא מדעתה אבל התוס' חלקו ע"ז בפ"ק דקידושין דף ה' דאף בע"כ רק שיודיעה ע"ש אבל אף שדבר חכמה אמר מ"מ לפע"ד ל"ש בכה"ג לומר אדעתא דהכי לא קדיש דכיון דנערה המאורסה נסקלת א"כ מה אכפת לי' הא בלא"ה נסקלת והוה כעין מ"ש התוס' בכתובות שם דכל דהוה לאחר מיתה לא אכפת לי' ומכ"ש בזה דבלא"ה נסקלת. ואחר שנים רבות בהגיעי שנית לענין הנ"ל ראיתי דבמ"ש למעלה בישוב קושית הקצה"ח מדוקדקים דברי התוס' שבב"ק הנ"ל כתבו שני תירוצים או דמיירי בהוזלו או דכיון שיצאו עליו עוררין אינו שוה כ"כ כמו שהי' בעת הלואה ובב"מ לא כהבו רק התירוץ הנ"ל והשמיטו התירוץ דמיירי דהוזל והלא דבר הוא ולפמ"ש א"ש דבאמת קשה קושית הקצה"ח הנ"ל על תירוץ התוס' הלז וצ"ל כמ"ש דכל דליכא פסידא לא מצי אמר שקול ארעא בזוזך וזהו לפמ"ש בב"ק ולא כתבו דאפילו אית ליה זוזי מצי לסלק בארעא אבל בב"מ שביארו הקושיא דאף בדאית ליה זוזי מצי לסלק בקרקע ולא ס"ל הך סברא שכתבו בכתובות דבמקום דאיכא פסידא הוא דמצי לסלוקי בארעא א"כ שוב א"א לומר דמיירי בהוזל ודו"ק היטב אחר זמן רב הגיע לידי ספר שערי משפט ומצאתי שהוא הרגיש בקושית אבי מורי הגאון ני' על הקצה"ח.