שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קי״ז (ח׳)

אמנם עדיין קשה בהא דהדר רבא ואמר גיטה וחצרה באין כאחד ופריך הש"ס והא אמרה מעיקרא כי אמר רבא אהאי מעשה אמרה והיכא מוכח מכאן הא כאן הגט בא קודם לחצרה דהרי משנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות וכל שבשבת תקיף ליה עלמא וסמכינן על ר"ש שוב נקנה לה החצר ממילא ולא בא כאחד דעכ"פ בעת שצריך ליתן הגט שוב הגט קודם והחצר ממילא שלה אבל בגיטה וחצירה הבא כאחד אימא דלא והרי באמת הש"ך בחו"מ סי' ר"ב וקצ"ח חידש דהחצר צריך להיות מתחלה של' ובאמת הקשו מכאן וכמה תירוצים נאמרו בזה אבל עכ"פ מכאן אינו מוכח דבר זה והיא קושיא נפלאה ואף אם נדחוק דעכ"פ עד נתינת הגט לא סמכינן על דר"ש וא"כ בא כאחד ע"י הגירושין וקנה לה אבל עכ"פ אין ראיה דכל שנותן לה עכ"פ נקנה למפרע ולעיל לא נקנה לה רק בב"א ממש אמנם נראה דאדרבא בזה מדוקדקים דברי הש"ס דבאמת צ"ב מאי משני כי אמרה רבא אהאי מעשה אמרה והרי כאן אמר סתמא דחצרה וגיטה באין כאחד ולעיל אמר רבא אטו ידה מי לא קניא ליה לבעל אלא גיטה וידה באין כאחד ה"נ גיטה וחצירה באין כאחד ואח"כ מסיק הש"ס דרבא יד דעבד קא קשיא ליה ועכ"פ הוצרך להביא ראיה מיד וכאן אמר בפשיטות כן דגיטה וחצירה באין כאחד אמנם לפמ"ש א"ש דבאמת כבר כתבתי דהקשו על הש"ך מהא דאמרו גיטה וחצירה באין כאחד וכתב הקצה"ח סי' קצ"ח דחצר דאתתא מתורת ידה הוא וקניא ליה אף דבא כאחד ע"ש וחצר דגברא דצריך שליחות לא מועיל בא כאחד ע"ש ולפ"ז באמת כאן חידש רבא דגיטה וחצירה בא כאחד והיינו דאז בעת הנתינה ממילא נקנה לה החצר ובאמת נקנה לה החצר כיון דאין לבעל פירי כלל ואדרבא החצר בא לאחר מכאן ומ"מ ל"ש מה שקנתה אשה קנה בעלה דהא אין לבעל פירי למפרע אבל לעיל דיש לבעל פירי ורק דנקנה לה בב"א וע"ז באמת הוצרך ראי' מיד ובאמת עיקר מה שמועיל הוא מתורת דחצר שלה הוא מתורת יד וכמ"ש הקצה"ח ודו"ק היטב ובזה מיושב מה שהקשיתי זה רבות בשנים לפמ"ש בחידושי לישב דברי הש"ך דע"כ לא בעי הש"ך דחצרה יהי' קודם של' רק בחצר של המקנה שרוצה להקנות לו אבל כאן באמת החצר שלה ורק שמשועבד לבעל וכל שסילק רשותו שוב ממילא החצר למפרע הוא שלה ולפ"ז יקשה דמאי קאמר רבא כאן גיטה וחצרה באין כאחד והא כאן הוא הקנה לה החצר משלו ושוב הוה חצרה וגיטה באין כאחד ממש ולא מועיל ובתשובה הארכתי בזה ולפמ"ש כעת א"ש דכאן בלא"ה כל שהקנה לה החצר אין לבעל פירות וא"צ להקנאה כלל ורק דגוף הסמיכה על ר"ש נצמח עי"ז ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק. ובזה נלפע"ד מה שנדו מפרש"י דנקנה ע"י אגב והרשב"א והר"ן כתבו דכאן הקנו ע"י חצרה ולא באגב דאגב ל"צ צבורין ובאמת עדיין קשה דלמה צריך צבורין לקני באגב ולפמ"ש י"ל דאגב אינו שייך רק כשמקנה קרקע ואגבו מטלטלין דנקנין אגב קרקע אבל כאן אדרבא הגט חל למפרע משעה שנתן עיניו לגרשה והיאך תקנה ע"י אגב והא החצר בא הקנין כעת והמטלטלין למפרע [דהיינו מה שמגיע לה ע"י הגט] ודו"ק היטב ולפע"ד נראה לישב קושית הקדמונים דלמה לא הקנה באגב ובלא צבורים דהנה כל הטעם דא"צ צבורים הוא משום דכל שיכול להניחו באותו מקום וראוי לבילה אין הבילה מעכב אבל כאן הגט אסור בטלטול בשבת וא"כ הו"ל ככפות וא"א לתת לשם והיאך תקנה אג"ק שיש לה במקום אחר ולכך הקנו לה אותו מקום בעצמו ואדרבא שם בודאי היה ככפות לגמרי ודו"ק ובקצה"ח סי' ר"ב ראיתי שכתב דלא מועיל אגב בגט דהוה אגידא גבי' כל דאינן בצבורים ולא הבינותי מ"ש צבורים או אינן צבורים הא כל שהקנה אג"ק ולא יכול לחזור בו א"כ לא יכול לנתוק אצלו שוב מועיל אף שאינן צבורים ואם כוונתו כיון דאח"כ יחזור להיות שלו או שיכול לחזור בו מקרי יכול לנתק שוב לא מועיל אף צבור אצלו וכן מה מועיל חצר הא יכול לחזור בו בעת חליו כמבואר בסי' ר"נ ומ"ש נכון ת"ל ודו"ק היטב בכל מ"ש.