שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קט״ז (ב׳)

והנה בגאון צבי הנ"ל ראיתי שכתב דגבי מלמד הוה חזקה טובה דכיון שא"א לומר שעכשיו ידע ולא רגע קודם לכן דמסתמא לא נתחדש לו הידיעה ברגע אחת וא"כ כיון דמוכרח לומר שידע קודם אמרינן דידע גם מקודם ששכרו והנה דבר גדול דיבר בזה אבל לא ידעתי מדוע לא בחר לשון ערומים שכן הוא שיטת הרשב"א ביו"ד סי' פ"א דבטריפות דאי אפשר לומר שעכשיו נולד וע"כ שיצא מחזקתו וא"א לתת לו גבול ידוע אמרינן דהוה גם קודם לכן ע"ש וא"כ ה"ה בזה אברא דלפ"ז גם בהך דר"נ י"ל דלכך אם בריא הי' עליו להביא ראיה משום דכיון דראינו כעת שבריא הי' ע"כ א"א לומר דעד אותו רגע היה שכ"מ וברגע זו נעשה בריא דזה א"א דע"כ יצא מהחזקה דשכ"מ וא"א לתת לך גבול ידוע א"כ לכך מוקמינן אחזקה דהשתא וכן להיפך אך אחר העיון נראה דיש לדחות דל"ד להך דרשב"א דבשלמא התם כעת מצאנו שאתרע החזקה דכשרות שטריפה הוא בודאי ורק שאנו דנין על הגבינות שמקודם שפיר אמרינן דכיון דמה שמטריפין כעת הוא בשביל חזקת דהשתא וא"א לתת לך גבול ידוע ע"כ יצא מקודם אבל כאן אטו אנו דנין על עכשיו מה לנו אם הוא כעת שכ"מ או בריא הא אנו דנין על העת שכתב המתנה וא"כ לא שייך לומר דהלא יצא מהחזקה עכ"פ כעת דכעת אין לנו לדון כלל רק על הזמן של המתנה ושפיר בעת ההוא יש לומר דהי' שכ"מ או להיפך וז"ב ולפ"ז במלמד דגם כעת אנו צריכין לדון אי בר לימוד הוא וכל שראינו שיוכל ללמוד כעת הרי יצא מחזקתו שלא ידע בשעה שנולד וא"א לתת לך גבול ידוע ושפיר אמרינן דכל שלומד כעת כן למד מתחלה וז"ב ובזה ממילא מיושב מה שפסק הרמ"א כהמרדכי הנ"ל דהוא מה"ט איברא דלפ"ז צריך להבין למה אצטריך המרדכי ללמוד מדר"נ הא אף לר"י שאני כאן ומטעם הנ"ל אך נראה דבאמת סברת הרשב"א הוא ג"כ ע"ד הנ"ל דבאמת ר"נ אזיל בתר חזקה דהשתא וא"כ אף דאנן לא קי"ל כר"נ היינו משום דחזקה קמייתא כנגדו וא"כ זה דוקא כשנודע הגבול מתי התחיל החזקה דהשתא אבל כל שלא נודע הגבול א"כ מתי יתחיל החזקה דהשתא ושפיר אזלינן בתר חזקה דהשתא בכה"ג ומעתה זה שלמד המרדכי מר"נ דכיון דעכ"פ אזלינן בתר חזקה דהשתא ושוב אזלינן במלמד בתר חזקה דהשתא וז"ב ובזה ניחא מה דקשיא לי טובא בהא דאמר רבה הרי מת והרי קברו מוכיח ואקשי אביי מספינה דרובן לאבד נותנין עליהם חומרי חיים וחומרי מתים חולים שרובן לחיים לא כ"ש ומה קושיא הא שאני התם דכל דספק שמא לא מת מוקמינן בחזקת חי משא"כ כאן דהרי מת וקברו מוכיח עליו וא"כ ע"כ יצא מחזקתו ואי אפשר לתת לך גבול ידוע מה"ת לומר שעמד בנתים ובפרט שנודע שהי' חולה מתחלה והיא קושיא גדולה לשיטת הרשב"א ולפמ"ש א"ש דלהס"ד דלא ידעינן מדר"נ שוב אין לומר כלל כסברת הרשב"א דחזקה דהשתא אינה חזקה כלל וכנ"ל ובזה מיושב הא דאמר הש"ס כמאן אזלא הא שמעתא דרבה כר"נ והקשו בתוס' לימא כר"מ דמתניתין דרבה גופא מוקי דר"נ כר"מ דמשנה ולפמ"ש א"ש דבאמת מר"מ אין ראיה דיש לומר דלכך צריך להביא ראי' ששכ"מ הי' משום דרוב בריאים הם ולא מצי מפיק נפשיה מחזקה וכמ"ש וא"כ כאן בהך דרבה לא שייך זאת דאימא עמד וחזר לחליו ולכך הביא הא דר"נ דכיון דעכ"פ יש סברא דאזלינן בתר חזקה דהשתא שוב ממילא כל שקברו מוכיח עליו אף לר"י מועיל ובזה מדוקדק הלשון דלא קאמר דרבה ס"ל כר"נ רק דאזיל שמעתא אליביה ובזה ניחא מה דלא חש רבה לקושית אביי מספינה ועיין ברא"ש שם ולפמ"ש א"ש דבאמת אינו דומה אך אי קשיא הא קשיא לשיטת הט"ז ביו"ד סי' שצ"ו דכל דעכשיו מת לא שייך לאוקמא בחזקת חי כיון שסופו למות א"כ מה פריך אביי מספינה שאני התם דהספק שמא לא מת ושפיר יש לו חזקת חי משא"כ כאן שבודאי מת ממילא י"ל דלא עמד בנתים והיא קושיא גדולה לשיטת הט"ז [ועיין בתוס' ד"ה השתא דמשמע כשיטת הט"ז ודו"ק היטב בתירוצם] ובאמת לפמ"ש יש לומר דגם סברת הט"ז הוא רק מכח סברת הרשב"א הנ"ל וכבר הארכתי בזה בתשובה אחת לבאר כן כוונת הט"ז וא"כ לק"מ וז"ב ודו"ק היטב בכל מ"ש כי נכון הוא ת"ל שוב נתיישבתי בדבר והנה מקום אתי לישב מה שהקשיתי על אביי דמה מדמה ספינה למת וקברו עמו משום דס"ל דגם בספינה כיון שסופו לאבד אתרע חזקת חי עכ"פ כיון דסופו לאבד והו"ל כמ"ש התוס' בכתובות דף כ"ג כיון דזרק הגט אתרע לה חזקת א"א וה"ה בזה ועיין בתוס' בד"ה השתא ודו"ק אבל באמת לפמ"ש הריב"ש סי' שע"ט דבספינה אף שרובן למיתה מ"מ יש תרי חזקות נגד הרוב חזקת חי וחזקת א"א הרי דמחשבו לחזקה גמורה דאל"כ כיון דאתרע החזקה פשיטא דרוב עדיף דכל שאתה אומר שסופו למיתה אתרע התרי חזקות דזה באמת ענין אחד דכל שחי איכא חזקת א"א וע"כ דכל עוד שנשמתו בו אף שסופו לאבד נחשב חזקת חי לחזקה גמורה והדרא קושיא לדוכתא ואף דהגאון בעל נו"ב חלק אהע"ז סי' מ"ג חולק על הריב"ש וכתב דספינה אין רובו למיתה כלל במחכ"ת נעלם ממנו ש"ס ערוך כאן דאמרו דרובן לאבד וכבר תמהו בזה האחרונים אף גם דלפמ"ש הנו"ב בודאי קשה טפי דבאמת איכא חזקה בודאי וע"כ מחוורתא כמ"ש והנה בגוף קושית המהרי"ט שהבאתי כדבר האמור למעלה לפענ"ד נראה דבר נכון דהנה בכתובות דף ע"ו אמרו רישא מנה לאבא בידך וסיפא מנה לי בידך וכתבו התוס' דהכוונה דלא מהני חזקת האשה לגבי אב ולפ"ז ל"מ דאם נימא דלא מהני חזקתו של זה לגבי זה א"כ ל"ד לדר"נ דשם החזקה דהשתא מורה על אותו האיש שהיה כמו שהוא עתה וכל שהוא בחזקת בריא כן ממילא הי' ג"כ מקודם ומועיל מתנתו או להיפך שהי' שכ"מ עכ"פ אנו דנין על מי שיש לו החזקה בעצמו אבל כאן אנו דנין על שני המלוים מי קודם והחזקה יש לו להלוה ומה מועיל חזקתו של לוה לגבי המלוה ואף אם נימא דמועיל חזקתו של זה לגבי זה ועיין תוס' קידושין דף ס"ו ד"ה מאי ובפ"י שם מ"מ כאן לגבי הלוה עצמו לא הי' מועיל חזקה דהשתא דהרי יש חזקת ממון כנגדו ורק דאין נ"מ לגבי הלוה רק לגבי המלוה עכ"פ חזקתו של לוה דלא מועיל לגבי דנפשי' אם הוא נ"מ לגבי דנפשי' פשיטא דל"מ לגבי המלוה ודו"ק היטב. אחר שכתבתי כל הענין הלז הראני חכם אחד שדו"ז הגאון בעל ישועות יעקב סי' י"ז פלפל בסוגיא זו הרבה וראיתי בס"ק כ"ה שהקשה מה מדמה הש"ס ספינה להרי מת דשאני התם דאיכא חזקת חי דהיינו חזקה דמעיקרא נגד הרוב וכאן ליכא חזקה דמעיקרא דמנ"ל שעמד מחוליו דהרי שכ"מ הי' ומנ"ל שעמד מחוליו ואח"כ חלה וכתב שנבוך בזה מאד ולא הבינותי דהמעיין בתוס' שם יתיישב לו זאת דאדרבא כאן איכא רוב לאבד ורק דאיכא חזקת חי ולהריב"ש יש ג"כ חזקת א"א עכ"פ חזקת א"א היא ג"כ משום חזקת חי והרי רוב כנגדו ואפ"ה מחזקינן לי' בחי ומכ"ש כאן דליכא רוב כנגדו וא"כ בעודו שכ"מ הי' לו חזקת חי ומה"ת לא נחוש דלמא עמד מחליו ומכ"ש לתירוץ השני של התוס' די"ל דניצול כמו בספינה דאמרינן שמא ניצולו וא"כ דומה לספינה ובפרט לענין להוציא ממון דודאי א"י להוציא בשביל ספק דהרי אף ברוב לא אזלינן בתרי' בממון ומכ"ש כאן דליכא רוב כלל גם מ"ש שם בשם הר"ן בתשובה דבריא לא הוה חזקה העשוי להשתנות דכן יקרה לפרקים באדם שיארע לו חולי ויתרפא במחכ"ת אגב חורפיה ושיטפי' רהיט ואזיל לי' דברי הר"ן וכתבם כפי העולה בזכרונו ולא נזכר שהר"ן כתב להיפך וכמו שהבאתי לעיל בשמו ולזה העירני אותו חכם שהצעתי לו כל הענין שאמרתי לעיל ובאמת בגוף הדבר כבר כתבתי דדברי הר"ן תמוהים מכמה פנים מיהו מ"ש לעיל דהר"ן הי' יכול להביא ראי' מהא דאמרו בקידושין אבל הכא מי איכא למימר העמד הגוף על חזקתו ופירש"י והתוס' דשם דהיום עשוי להשתנות השיבני חכם אחד הרב המאה"ג אבד"ק נישטאט דשאני התם דכעת היא בוגרת לפנינו שפיר אין מעמידין אותה על חזקתה הראשונה דעכשיו היא בוגרת לפנינו אבל כל שכעת המקוה שלם אף שעשוי פעמים להתמעט שפיר הו"א דמוקמינן אחזקתו הראשונה לזה הוצרך הר"ן להביא מר' יעקב ויפה השיב בזה. אחר כמה שנים זכיתי לספר הנחמד אור הישר הנדפס באמשטרדם שנת תקי"ב ושם נמצא תשובת הגאון בעל שאגת ארי' והביא דברי התוס' בכתובות הנ"ל ולפמ"ש בכוונתם דכל דהיא עתים חלים ועתים שוטה ל"ש חזקה דהוה חזקה העשויה להשתנות אבל חזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא ליתא א"כ הן נסתר מחמתו כל בנינו שם וכעת אין הזמן לעיין בזה וברצות ד' נברר זאת בל"נ.