שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן קט״ו (ט׳)

ודרך אגב אומר מה שמצאתי בספר המקנה בקידושין דף ט' בהא דאמר שם בין ע"י עצמה בין ע"י אבי' הקשה בהא דאמר בב"מ דה י"ט הניחא לאביי דאמר זכות הוא לעבד שיצא מתחת רבו לחירות וכאביי דאמר עבחז"ל א"ש והקשה היאך שייך זכייה בשטר שחרור דהא בעינן שליחות דהאדון וכשנעשה שלוחו של העבד לא חזרה שליחות אצל הבעל וכוונתו דאם נימא דגם לאביי עד דמטי לידו לא זכי וא"כ העדים לא זכו לו עד דמטי לידי' לבסוף וא"כ עדן שליחו של בעל הוא דלא צוה להעדים שיהיו מתחלה שלוחו של העבד וראיתי למי שנתקשה בזה על דבריו דמתחלה נעשה שלוחו של עבד אבל דברי המקנה נכונים אך באמת לפמ"ש הרי"ף דבשובר לא בעינן דמטא לידו לבסוף וא"כ גם העבד יחזק בעצמו ולא בעי דמטי לידי' לבסוף ולפי מה דחלקו פל הרי"ף בזה ועש"ך סי' ל"ט שהאריך בזה מיושב היטב דברי הש"ע בסי' ס"ה סי"ג שנתקשו בו הד"מ והש"ך דבשטר שחרור למה לא נימא עבחז"ל ולפמ"ש א"ש דהש"ס קאי אם נימא דבשובר לא בעי עד דמטי לידי' משא"כ לדידן ובחידושי אמרתי בזה דלכאורה צ"ב היאך שייך עבחז"ל בגט הא גיטו וידו באין כאחת בעבד וא"כ אם נימא דבעי מטי לידיה לבסוף וא"כ שוב לא הוה גטו וידו באין כאחת והיאך יכלו העדים לזכות לו הא עדיין עבד הוא ולא יכול לקבל גיטו בעצמו והיאך נעשו שלוחיו ובשלמא לכי מטי לידיה אם כן עד האידנא נעשו שלוחיו של האדון עד שיגיעו גט לידו אבל לא שייך עדים בחתומיו זכין לו דהא העבד עדיין ברשותו של רבו והיאך יכול לעשות שליח וע"כ צריך לומר דהש"ס קאי דבשובר או בדבר שישנו תחת ידו לא בעינן מטי לידי' ולפ"ז לדידן בודאי לא שייך עדיו בחתומיו זכין לו בזה ועיין קידושין דף ס"ו ע"ב ודו"ק ועיין בש"ך ס"ק ל"ג בסי' ס"ה שם שכתב דכיון דשטר שחרור עיקרו לאיסורא לא שייך עבחז"ל ובמחכת"ה בתוס' ב"מ דף כ' ד"ה שובר משמע דאף בשחרור שייך עבחז"ל ומ"ש נכון ת"ל. והנה ש"ב היניק וחכים נכד דו"ז הגאון בעל ים התלמוד הראני דברי הריטב"א בקידושין דף כ"ז בהא דאיבעיא אי בעינן צבורין הקשה הריטב"א דתפשוט לי' ממתניתין דלא בעינן צבורין דאי בעי צבורין למה לי אגב הא לקני מדין חצר וכתב דמיירי בחצר שאינה משתמרת ומבואר כדברי הסמ"ע ולא כש"ך ויש לדחות דהריטב"א הקשה דלמה לי אגב לקני ליה מתחלה חצירו ואח"כ יזכה בנכסים מדין חצר ושפיר הקשה ודו"ק. אחר כמה שנים הראני תלמידי החריף מוה' מענדיל בודק ני' דברי הריטב"א בקידושין דף כ"ו גבי הא דאמר חזקי' דכתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות עם ערים בצורות והקשה דלמא מדין חצר הקנה להם וכתב דכיון דהקנה להם בב"א ל"ש דין חצר ומזה מבואר כש"ך וע"כ דשם הכוונה בריטב"א כמ"ש מיהו בפ"י דף כ"ו ובדף כ"ז גבי צבורין כתב ג"כ כדברי הריטב"א מדעתא דנפשי' וכתב דאף שלא ס"ל כסברת הש"ך אפ"ה ל"ש לומר מדין חצר ע"ש וא"כ אין ראיה מהריטב"א לשיטת הש"ך ודו"ק.